היא היתה חמודה, מצחיקה כזאת, אפילו כשהרעילה להם את הלב וגרמה
להם לגסוס באיטיות.
גם כשהביטה בהם מתים לה מול העיניים ונשארת אדישה, כאילו זה רק
עוד שידור חוזר של סידרה שהראו יותר מדי פעמים בטלויזיה, גם אז
היא היתה כזאת...
כשהכירה אותי היא ישר ידעה שאני אהיה אחד מהם, הדבר הראשון
שעשתה היה לגעת לי בלב, לבדוק עד כמה באמת כדאי לה, וברגע
שנגעה, היא אף פעם לא יצאה משם.
כל יום אחרי צהריים שתי כפיות רעל. תוך חודש הלב שלי כבר היה
מורעל והתחלתי לגסוס בזמן שהיא מחייכת, הנה שידור חדש... אין
יותר שידורים חוזרים, והנה אני מת.
אבל היא היתה חמודה, מצחיקה כזאת, אז מה איכפת לי למות
בשבילה?! |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.