נורט לייברון / סבל ויסורי חיי |
נוסע בו זמנית בעיר החטאים האישית שלי
אל תוך ליבי הקרוע
כמו חתול מורעב אני נשבר כזכוכית
מה עוד נשאר לי?
הרי אני סתם פסולת בצד הדרך!
למפלי הדיכאון אני נשטף
בביוב הסבל
הרי אני לכלוך על הזכוכית
מנדים אותי
שונאים אותי
האבל הוא אינסופי כל כך!
בא לי למות!
אבל לא נישאר בי כוח לעשות צעד ולקפוץ...
מה בסך הכל ייחלתי?
כוס קפה ומאפה?
הרי שחיי הם רק פסולת-
שאריות מחיי אחרים.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|