שכובה על בטני
אני מפנטזת עליך
לפני השינה

כל מה
שעולה לראשי
הוא אותו לילה
אצלך בדירה

שטפי הדם
שבצבצו מתחת לחולצתי
במונית בדרך חזרה
זיכו אותי
במבטים מלאי דאגה
מזוג עינים מלוכסנות עצבות
של עובדת זרה

אתה אומר ששכחת
אז אני
מזכירה לך
למרות ש
אני יודעת
שבטח
שוב
די במהרה
אני
אדהה
מזיכרונך

אין קרקע
יציבה
מתחת לגופות
המתלפפים
זה בזו

אולי
רק
מיטה
חורקת,
ספה
מוכתמת
או ריצפה
קרה

אולי רק
חליטת חשיש,
וודקה
מרירה
או
שירת
מגירה

בטנגו האחרון
בתל אביב
אתה ברנדו מיוסר
ואת הופכת מריה המשתדלת
להתפלש בין פצעיו
הפתוחים
ולקבל את הכאב
שלו
בהבנה

להדליק מנורת
לילה
שתרכך את
החושך הזה
או לפתוח
חלון בוקר
צפוני
של אפשרות
קלושה
למשהו
אחר

(אם מישהו תוהה
אז
הייתי מעדיפה להיות
איזבל מ"החולמים"
או אליס מ"עיניים עצומות")

זה מסתובב
סביב הציר

מתערפל

מתקדר

ומכחיל

בועט לפרקים
או מפרפר לי
בבטן
כזכר
עובר שנתלש
מרחמי

כאבי הפנטום
של זיכרון
היותך
בתוכי

משהו בי משתוקק
לעזוב הכל
אבל
(עדיין)
לא יכול

לפעמים אני
חושבת
שאני המצאתי את המין
ושלא יכול להיות
שכך היה  
זה לפניי
(מגלומניה שכזאת)