ראש...
      גוף...
         ידיים...
              רגליים...
הכל כמו לכל אדם אחר,
אבל בי יש משהו, משהו מיוחד!
לא כמו בכולם...

אבל בעצם לא רק לי, לכל בני האדם יש משהו מיוחד משל עצמם.
אז אולי בעצם אני לא כלכך מיוחדת בסופו של דבר?

יש לי עניים בצבע דבש חום שטני,
חשבתי שרק לי יש, אך גפ לשכני עיניים כאלו.
יש לי שער חום בהיר, חלק, ארוך, עם מגע של משי.
חשבתי שרק לי יש.. אבל גם לזמרת ההיא בטלויזיה יש שער כזה.
אני ילדה נמוכה וקומפקטית כזאת,
חשבתי שלפחות בזה... לפחות בזה אני אמצע ייחוד...
אבל לא...
גם הילדה ההיא, הלדה שהייתה איתי בכיתה ט', גם היא כזאת.

יש לי הרבה חברים, לא רק לי, כמעט לכל אדם בעולם יש.
יש לי אח מעצבן, אבל... אבל.. גם לחברתי בר.
יש לי חברה אחת ממש טובה,
ולא רק לי.
לרוב האנשים יש חברים טובים, כאלה שנשארים איתם כל החיים.

אז מה מיוחד בי?
במה אני שונה מהאחרים?
תמיד אומרים לי שאני מיוחדת, אבל אני הרי בעצם לא!

ואז זה פגע בי...
פתאום אני הבנתי!

הייחוד שלי בא מבפנים,
מכל מה שאני מרגישה, מכל הדברים שקורים לי.
אני מיחדת במה שאני מבינה ולא מבינה, במה שאני אוהבת ולא
אוהבת, עושה ולא עושה...

הייחוד שלי בא מבפנים,
הוא רק שלי ולאף אחד אין אותו,
ואף אחד לא ייקח אותו!