א. פרח / כותונת משי בהירה |
לוגם את כוסית האהבה
אוהב אותה כבר עשרים שנה
וכמו יין משתבח עם הזמן
יש לילות בהם היא רחוקה
ונפשה דואה אל המרחב
בכתונת לילה חצי שקופה
בת-הים חוצה חופי זהב
בסנפיר זהוב מכה על גל
נעלמת במצולות שתיקה
אתה אוהב אותה ומקלף אותה
מכתונת משי בהירה
כשידיך נוגעות ושפתיך נושקות
היא מוטרפת מאש התשוקה
ואוספת עמך את האור הכחול
המאיר כל פינה חשוכה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|