עומר פרנקל / מוזה |
ראיתי אותך וניצתתי.
היית המוזה שלי. את.
ואז,
התחלתי לחפור בך
להשיג אותך.
איך לוכדים אותך, שאלתי?
מרוב ששאלתי
מרוב שבכיתי
כביתי.
כלום לא נשאר
לא מוזה ולא בטיח.
ריק.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|