אני, שהייתי שם, שראיתי את שדות האש ממבט ראשון, יכול להגיד
לכם שזה לא שונה משום סרט שמשדרים בטלוויזיה.
אני, שראיתי אותם נופלים לידי, אחיי לנשק ולחיים, יכול להגיד
לכם שזה לא באמת משנה.
אני, שהייתי שם, שראיתי את הקברים, את שורות המתים, יכול להגיד
לכם, שאדם מול זוועות שכאלה כבר לא אדם.
אני, שראיתי אותם, את חבריי הטובים ביותר, מתים לי בידיים,
יכול להגיד לכם שכבר לא היה אכפת לי.
אני, שהייתי אחראי על רצח של מעל למאה אבות, מעל למאה אחים,
בעלים, בנים, נכדים, יכול להגיד לכם שעשיתי את זה עם חיוך.
אני! שראיתי אותה מחזיקה את התינוק ביד ובוכה לרחמים! יכול
להגיד לכם שלחצתי על ההדק בשביל העונג!
אני! אני! אני!
אני כבר לא בן אדם.
הפסקתי להיות אחד שנתנו לי את הנשק ליד.
הפסקתי להיות אחד שהתחלתי לקבל פקודות מאותם אלה שמעולם לא היו
אנושיים.
'תהרוג כל דבר שזז! תהרוג כל דבר פעמיים!' זה היה המוטו שלהם,
הפקודה היחידה שאי פעם קיבלתי, כל מה שאני צריך זה את המקל
השחור שלי ומספיק כדורים, מקום, ואני אהפוך לחיה שאתם רוצים
ממני.
אני, שיום יבוא ואפול פה, יכול להגיד לכם שזה יהיה היום המאושר
בחיי.
הפקודה האחרונה ניתנה, כולם מתים, זה לא משנה, זה אפילו מעט
מבדר.
אני, שהייתי שם, שממתי בשדות האש, יכול להגיד לכם שזה לא שונה
משום סרט שמשדרים בטלוויזיה.