|
אני לא חורז
דבר שמרמז
שאין לי מה לפנטז
על קריירה של אומן
אבל בלילה האחרון
עם הדמעות בגרון
הרמתי את העיפרון
ופתחתי את היומן
ומתוך הלילה הכחול
והעצב הגדול
שמוחק הכל
אפילו את הזמן
אני נתתי לה לפרוח
הפחתי בה חיים וכוח
וסוף סוף יכולתי לצרוח
לתוך הנייר על השולחן
וכך כל לילה מחדש
קצב ליבי מוחש
ומתרחש בי שינוי מורגש
מראשי היום-יומי
אני יכול להשתחרר
את הנפש לאורר
ולתת לה לדבר
למוזה שלי. |
|
|
חשבתי על זה
והגעתי להרבה
מסקנות שונות.
א. עצים תמיד
צומחים.
ב. נירוונה הם
להקה טובה.
ג. אין שומדבר
מעניין
בטלויזיה.
ד. במה חדשה זה
כמו אופיום
להמונים.
ה. יש פה אנשים
עם שם יותר מוזר
משלי.
ו. אתם אפפעם לא
תפרסמו שום
סלוגן שאני
מציעה!
אתם שונאים
אותי!
אני שונאת
אותכם!
כולם שונאים את
כולם!
תגובת מערכת: אז
זהו, שלא |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.