|
אני לא חורז
דבר שמרמז
שאין לי מה לפנטז
על קריירה של אומן
אבל בלילה האחרון
עם הדמעות בגרון
הרמתי את העיפרון
ופתחתי את היומן
ומתוך הלילה הכחול
והעצב הגדול
שמוחק הכל
אפילו את הזמן
אני נתתי לה לפרוח
הפחתי בה חיים וכוח
וסוף סוף יכולתי לצרוח
לתוך הנייר על השולחן
וכך כל לילה מחדש
קצב ליבי מוחש
ומתרחש בי שינוי מורגש
מראשי היום-יומי
אני יכול להשתחרר
את הנפש לאורר
ולתת לה לדבר
למוזה שלי. |
|
|
בואי אלינו בואי
אלינו אלינו
לים...
ואם לא לים אז
לדירה שלי!
ד"ר מישה רוזנר
מתגעגע לזאת
שאהבה את התל
אביבי וממתין
במספן ציוד בתוך
חדר האוכל קומה
מינוס שתיים
הקריה תל אביב. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.