[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







יובל לב
/
ערב של חוויה

"היי, אני יוסי, נחמד להכיר". ידה הייתה קרירה והעור יבש למגע.
לא הרשימה אותי.
"סיגל. נעים מאד". היה לה חיוך צחקני כזה.
נסענו. תירצה לידי וסיגל מאחור. בחוץ היה קריר ובמכונית נעים
והמוזיקה מהדיסק הנעימה עוד יותר את האווירה.
מסיבת הריקודים הייתה כבר בעיצומה והרעש הלם באוזניים. מצאנו
בקושי מקום להתיישב ולהניח את חפצנו. תירצה וסיגל כבר מוכרות
במקום. מכל עבר נשלחים לעברן סימנים וחיוכים, אני חדש.
"בוא לרקוד איתי יוסי".
סיגל הזמינה אותי מיד לרקוד איתה. כעת כבר שמתי לב אליה הרבה
יותר. מסתבר שאי אפשר שלא לשים לב. מה אני קרש?
יש לה גוף מדהים. לבשה חצאית בגובה הברכים עם שסע קדמי, חולצה
עם מחשוף המדגיש את שדיה הזקורים בעזרת מחוך, שמוחזקים יחדיו
כבחבילה נאה ומושכת ביותר, שאינם גדולים מדי, אינם בהמיים,
ומשלימים את הפרופורציות הנשיות שלה, עם פניה החייכניות
במתיקות, את פיה הקטן מתחת למשקפיים הצרים, וכולה אומרת חביבות
נשית מושכת.
תוך דקות מעטות מצאתי עצמי נלהב מהמגע הזה. ידיה היו כעת
חמימות ונעימות לי מאד למגע הזה, שהחל לתפוס לו מעמד של
עצמאות.
היא התנועעה כל כך יפה. רגליה מפזזות בקצב המוזיקה ההולמת בעור
התוף וברקות ראשי. גופה שנצמד אלי ומתרחק, נצמד ומתרחק, ידינו
שמשתלבות ונפרדות, ברכינו המתנגשות כשרגלי השלומיאליות אינן
יודעות את מעשי הריקוד, וסיגל ממשיכה לחייך אלי בנועם זוהר,
ואני נסחף אליה ואחריה. אני מפזז כמו שלא פיזזתי מעולם, רוקד
איתה, כורך זרועותי סביב גופה המתפתל, מושך אותה אלי, והיא
נענית בלא התנגדות. אני מצמיד לחיי אל לחייה, מתרחק ומפזז,
וחוזר ומתקרב, מביט בפניה, והיא מוסיפה ומחייכת אלי בנועם כזה
שאיני עומד בפניו.
היה צפוף מאד שם ברחבת הריקודים. עוצמת המוזיקה מהרמקולים
הולמת בכוח ומטמטמת. סיגל בתנועותיה מהפנטת אותי. אני נמשך
אחריה כפרפר אל הלהבה ועולה באש. זיעתי ניגרת אל צווארי ואל
צאוורון החולצה החדשה שלבשתי הערב לראשונה לכבוד המסיבה. אני
מוציא ממחטה מהכיס ומתחיל להתנגב.
"תשתחרר קצת יוסי", מדריכה אותי סיגל.
"אני לא יודע לרקוד חמודה. אין לי נסיון מוקדם"
"לא נורא, אתה מסתדר, תסתכל עלי ותתנועע איתי".
אני צריך להזהר שלא לדרוך על רגליה, חשבתי לעצמי כל הזמן.
למזלי רגלי די חזקות ויש לי כושר לא רע. בגילי, כבר לא מצפים
ממך להיות בכושר. אומנם עיקר הכושר והיכולת שלי באים מאימוני
כושר בהליכה מהירה לאורך זמן, אבל כשמדובר בריקוד, זה מפעיל
שרירים אחרים ברגלים, אז אני יודע שלמחרת יתכווצו לי אותם
השרירים, אבל בינתיים יש לי סיבולת לב ריאה טובה למדי, ואני
עומד בקצב של סיגל, רק מזיע קצת.
אני מוצא את סיגל בזרועותי פעמים רבות, ואני מתפתה להצמיד אותה
היטב אלי, ומאד מדהימה אותי העובדה שסיגל אינה מגלה שום רתיעה,
ואותו חיוך שלה שכובש אותי כליל, נמצא שם על פניה, על שפתיה,
כל הזמן, ואני חושק כל כך לנשק את השפתיים הללו ולא מרשה
לעצמי. לא מעז עדיין.
אנחנו רוקדים יחדיו. סיגל נהדרת. מגרה את כל החושים שלי. אני
חש את התקשחות במכנסיי. סיגל נצמדת אלי ועדיין חשה בנוח. פניה
צמודים אל פני לחי אל לחי ואני חובק את ראשה וכולי מזיע.
אני חייב לנוח ולהתאוורר.
"רוצה לנוח קצת סיגל?",
"לך תנוח קצת." היא חייכה אלי ונראתה מאושרת. "תרגע קצת", אמרה
וקרצה לי.
נשקתי על לחייה באבירות ופרשתי.
סיגל המשיכה לרקוד עוד ועוד ואני התחלתי לקנא לה. ישבתי לנוח
והפשרתי תחת אווירו הצונן של המזגן. תירצה לא עינינה אותי יותר
הערב. גופה המתפתל של סיגל בריקודה, הלהיט את דמיוני.
לאחר לגימת משקה צונן התחלתי לחפש אחריה. היא הופיעה משום
מקום. "בוא בחזרה יוסי", משכה אותי איתה לרחבת הריקודים. "נחת
מספיק".
מאותו הרגע לא נפרדנו עוד.
סיגל הנפלאה. עיניה זהרו כלפיי. אהבתי אותה בלי סוף. רקדנו
ופיזזנו, היא רוקדת ואני מפזז, רגליי נעות מעצמן וסיגל סובבת
בזרועותיי, מתרחקת ושבה, סובבת ונמשכת, זרועותיה מורמות מעלה
בתנועות הריקוד, היא שרה עם המוזיקה, רגליה נעות בקצב, ואני
אחריה.
פניה מולי, החזה הנפלא שלה מגרה ומאיץ את הדופק שלי ואני מושך
את גופה לעברי בכוח. סביבנו רבים הזוגות המתגפפים כמותנו,
ורבים גם מתנשקים בלהט.
היינו צמודים כל כך. ידי הקיפו את גופה וראשה על כתפי. ידי
האחת חיבקה אותה בחוזקה, והשניה החלה ללטף בעדינות את גיבה
ולעלות אל עבר צווארה, כתפה החשופה וחזרה אל הגב ובחזרה, פעם
ועוד פעם.
היה זה מעין ניסוי לעמוד על תגובותיה. הן היו טובות מאד. היא
נענתה ברצון לכל הליטופים. שום סימן של חוסר נוחיות או רתיעה
ממני.
סיגל לא מדברת כמעט. יש לה את שפת הגוף שלה. היא מתחנחנת
ומתענגת. לא יכולתי עוד להתנגד לדחף. הצמדתי את שפתיי לשפתיה
ונשקתי לה בלהט ובאריכות.
כל כך הופתעתי מהתגובה המתמסרת שלה. סיגל נענתה לנשיקותיי ולא
נרתעה. עוד ועוד המשכנו לרקוד, עוד ועוד התגפפנו כך בפומביי על
הרחבה, בריקוד ובסערת רוחות, מתרחקים ומתקרבים, נצמדים
ומתנשקים כאילו אין מחר, כאילו אין עוד איש מסביבנו, למרות
שאין ולו צעד בודד שאנו דורכים שם על הרצפה בלא להתנגש בזוג
אחר.
רגלי הימנית נעה בין שתי רגליה ונמצאו ירכינו מתחככות בעוז אלו
באלו. ההתקשחות במכנסיי הייתה עזה. אין ספק בליבי שסיגל חשה
בזאת, אם כי נסיתי שלא להדגיש זאת תוך ההתחכחות ההיא. הבטתי
בעיניה והיא חיבקה אותי והצמידה את חזה אל גופי בעוז, עד
שכולתי לחוש את פיטמותיה שהזדקרו ממש כזקפתי.
רקדנו סלאו כעת, פחות אנרגיה, יותר צמידות, יותר מגע, יותר
חושניות, יותר ליטוף, יותר נשיקות. שפתיה חיפשו את שפתיי
ועיניה נוצצות. שנינו היינו נרגשים.
יצאנו ממעגלי הרוקדים ומשכתי את סיגל אל שולחנות הכיבוד. "תשתי
משהו סיגל. כל הערב את מוציאה כל כך הרבה מרץ".
"תודה יוסי" התרפקה עלי בתנוחה מתפנקת. נטלנו כוסותינו
וישבנו.
"כעת אני כבר מוכרח לבקש ממך את מספר הטלפון שלך, סיגל", אמרתי
והוצאתי פנקס קטן מכיס החולצה שלי. האור היה קלוש מאד. קירבתי
נר קטנטן ונתתי בידיה עט. היא רשמה בו את מספרי הטלפון שלה,
ואת שלי נתתי לה בצורת כרטיס הביקור הרגיל שלי.
"בואי נצא קצת החוצה סיגל. כאן אי אפשר לדבר בכלל. הרעש כל כך
נורא, שאני לא יכול לשמוע אף מילה שאת אומרת לי".
יצאנו.
חיבקתי אותה והתנשקנו ארוכות. שפתיה נפתחו חמות חמות. מתי
התנשקתי כך עם אישה, נסיתי לחשוב. בלהט שכזה, בהיענות נפלאה
שכזאת, כשזוג עיניים נפלאות שכאלה מחייכות אלי בשימחה שכזאת.
איזו חוויה נפלאה נפלה בחלקי הלילה הזה. שלא יגמר, שרק לא
ייגמר...
סיגל בזרועותיי ואני מיישיר את מבטי אליה ולוחש לה: "אני מת
להמשיך את כל הלילה הזה איתך סיגל. מה את אומרת?"
הרגשתי את הלב הולם בעוצמה בלתי רגילה.
היא לחצה את ידי אל חזה והשיבה בשיא הטבעיות: "למה לא? אין לי
שום מחוייבות".
התקשיתי להאמין שעד כדי כך מטיב איתי המזל באותו הלילה. האישה
המדהימה הזו, בלי כחל ושרק, בלי פוזות ובלי התחכמות, מסכימה
מעכשיו לעכשיו להכנס איתי למיטתה לליל אהבים סוער, כשכל
הכרותנו מזה שעות בודדות קודם לכן.
אף פעם לא הגעתי עם אישה כל כך רחוק אפילו בתוך חודש, והנה
בתוך שלוש שעות ואנחנו כבר נאהבים לכל דבר. הייתי הלום רגשות.
הלום ממש. כבר התקשיתי להמתין לסופו של הערב.
הריקודים עוד המשיכו. תירצה הלכה לרקוד עם מחזר לוהט שכירכר
אחריה כל הערב.
השעה כבר הייתה אחרי שתיים בלילה. רבים מהחוגגים כבר עזבו, אבל
הרמקולים עוד הרעימו קשות. סיגל ישבה עמי בפינת האולם כשאנחנו
חבוקים ביחד. אוויר קר מהמזגן אילץ אותנו ללבוש סוודרים לחמם
את גופנו. התמכרנו לליטופים הדדיים. היינו לבד שם בפינה. ידי
חיפשו את חלקת חזה, מצאה את שדיה החמים והיא התנייחה כך שיקל
לי להגיע אל תוך חזייתה אל פיטמותיה הזקורות להפליא. חשתי עצמי
ברקיע השביעי. על ירכיה היו גרבי מכנס ולא עוויתי לתחוב ידי
בעת ההיא לתחתוניה, אף שחשתי בטוח למדי שאתקבל שם בברכה. אין
צורך להגזים, אמרתי לעצמי. כל דבר בעיתו.
לפני סוף הערב עוד הצטרפנו לאחרוני הרוקדים לריקוד קצרצר, ואז
כיבו את מערכת ההגברה.
אמרנו שלום לאורחים האחרונים ויצאנו הביתה.
ליווינו את תירצה לדירתה והמשכנו לדירתה של סיגל. היא גרה
בקומה השבע עשרה בבניין המתנשא מעל החוף, וכל קו החוף נשקף
מחלון חדר השינה שלה. בלילה נראו אך מעט אורות מהים.
תוך דקות קצרות מצאנו עצמנו חבוקים, ערומים במיטתה. סיגל
ממעיטה בדיבורים, אבל היא מומחית גדולה בשפת הגוף. היא
מתחנחנת, היא מצחקקת, היא מתרפקת ומתנשקת ונסחפת, ומשלימה את
אהבתי אליה באהבתה, בלי תנאים ובלא הסתייגות.
הייתה זו חוויה שכמותה תמצא אולי רק בגן העדן. אי אפשר לי אף
להתחיל לתאר את האושר והעונג שסיגל וגופה העניקו לי באותו
הלילה.
בתחילה היינו חבוקים בחיבוק אדיר, נושקים שפתיים ומתנשקים, כמו
היה זה הדבר האחרון בחיינו, וכך אנו מבקשים להמשיך עד כלות.
סיגל זכתה בגוף מדהים. לא יכולתי לחדול מללטף את גופה. וכשאני
מנשק את שפתיה, מתמכר כולי לעונג הבלתי נגמר הזה, ותוך כדי כך
מחבק אותה בכל כוחי וזוכה בחיבוק שכזה ממנה.
איני יכול אף לגנוח וללחוש על אוזנה את הביטוי השגור כל כך אצל
כל האוהבים בעולם: "אוהה סיגל, אוהה כמה שאני אוהב אותך", ואני
רק חווה אותה ואיני יכול לחדול. אוהה סיגל, אלת האהבה המבורכת,
אוהה סיגל, חוויית החוויות את...
סיגל משדרת לי אותות חמים. היא אינה מדברת, גופה מדבר בשמה.
ירכיה מתהדקות סביב רגלי ותנועותין אומרות: "אני רוצה אותך".
אינני ממהר לשום מקום. גופה החם החבוק בידי ממלא אותי באושר
עצום, אבל אט אט מתחילות ידי לחקור את גופה העירום, את גיבה,
מלמעלה כלפי מטה, ליטוף ארוך ארוך, כל מילימטר, כל חלקת עור,
כל בליטת חוליה של שידרתה עד חוליות הזנב, עד ישבנה החמים מתחת
לשמיכה.
ידי המלטפת עוברת אל קידמת גופה. שדיה של סיגל הן יצירת אומנות
מופלאה. הייתכנו שדיים כה יפות מעבר לגיל החמישים, אני תוהה.
העטרה הדקיקה צרת ההקף והפטמות המאורכות והצרות, הבהירות, שאני
רוצה לטעום אותן, להעביר לשוני על הפרי המתוק המושך בקסם
שכזה.
והיד אינה יודעת שובע. עוברת ומלטפת ואינה עוצרת ואינה מוותרת
על שום פיסת עור מהגוף החמים המתוק הנפלא המצוי שם איתי,
המתמסר המרטיט המבקש להיות נאהב עוד ועוד.
וסיגל מלטפת את גופי, וידיה עוברות על גופי ואינן מפספסות אף
הן דבר.
אני נושק פיטמה אחת ושואל: "האם הפיטמה השניה מקנאת כשאני נושק
ומלטף את אחותה?" סיגל מצחקקת ומתנה אהבים. מלטפת ומתפתלת סביב
ירכיי.
כעת כשהירכיים מתחילות לזוע ואברי המין מתחילים לדרוש את שלהם,
והאצבעות מתחילות לחפש את המקומות המוצנעים, הרטובים, וגרונה
של סיגל מתחיל להמתח לאחור בגניחות אהבה, או אז אנחנו מתחילים,
לאחר זמן אין סופי, להחיות את כל היופי והפלא שיש באהבת איש
ואישה זה לזו וזו לזה.
היינו זקוקים להמון חיבוקים בטרם מעשה האהבה עצמו. המון
ליטופים והמון נשיקות. המון זמן ביחד במיטה לפני שהתחלנו.
החוויה זקוקה הייתה להתממשות, להתעצמות, להתגשמות עד תום.
להתממשות של בטרם, לפני ההגעה לשיא ההתרגשות, לפני שהיינו
מוכנים להשתחרר באמצעות החדירה אל גופה פנימה.
המשגל לא היה כמטרה בפני עצמה, היה בו יותר כמעשה של טיפוס אל
המדרגה העליונה שבחוויה, ואולי היה בו רק מעשה ההשתחררות
מתחושת הריחוף בגבהים העצומים שהיינו שרויים בהם, לקראת סיום
והתרגעות. אינני אוהב את המילה "משגל", אני אוהב לאהוב. אהבתי
את סיגל אותו לילה מופלא, אהבתי אותה בגופי ובנשמתי.

סיגל את חוויה זעקה נשמתי. סיגל את חוויה שלי. גן עדן של
חוויה, חוויה מגן העדן.
הלילה ההוא לא ישכח אצלי לעולם. אינני יודע מה ילד יום, מה
יעבור עלי, איך יתנהלו חיי האהבה שלי מהיום הבא ואילך.
אני יודע שזכיתי בחוויה האחת והיחידה, באהבתה של סיגל החוויה.
אם אזכה בה שנית ואם לאו, החוויה סיגל תישאר עמי.
האמבטיה המשותפת עם בוקר הייתה לנו כאקורד הסיום, נפלא כאהבת
הלילה. באור המלא, שם באמבטיה, נחשף לעיני גופה של סיגל במלוא
הדרו, יפה כגופה של נערה, כגופה של אפרודיטה, ולא הייתי חושק
לעצמי ביפה שבנשות תבל, לבלות איתה את הלילה הבא, על פני סיגל
- החוויה שלי הנפלאה.
נפרדתי מסיגל ועודני המום ומנסה לעכל את עוצמת החוויות.
התיתכן בכלל אהבה שכזו? חגיגת חוויה שכזו? סיגל שכזו? היש
בעולם הזה יכולת לשחזר את המופלא שבמופלא? את המופלאה
שבחוויות? או שמא באושר שכזה זוכים פעם אחת בחיים בלבד?







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
למישהו יש
אסימון?





הפרולטריון


תרומה לבמה




בבמה מאז 16/8/06 2:17
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
יובל לב

© 1998-2022 זכויות שמורות לבמה חדשה