לההוא שכבר לא שלי, ושאף פעם לא ממש היה...
למה?
זה התחיל כ"כ מושלם, טהור, וגם ההמשך היה יכול להיות כזה,
למה?
אני יודעת שהיו בעיות, אני יודעת שהיה לך קשה, אבל בעיות אפשר
לפתור ועם קשיים אפשר להתמודד, למה היית חייב לנפץ את הבועה
המתוקה שלי?!
זה דיי מצחיק כשחושבים על זה: הפכת מהסובל לזה שגורם את הסבל.
שברת לי את הלב. ככה, בלי שיהיה לך אכפת בכלל. בן זונה.
אני מתנצלת. סליחה על הכל. סליחה על זה שהייתי איתו, ובעיקר
סליחה שהרגשתי אליך משהו - שהייתי אנושית.
אתה עוד תתחרט, או שתתחרט או שתהיה איתה, זה בטוח. אני אישית
מעדיפה את האפשרות הראשונה. לא בגלל שנחזור אלא כדי שתרגיש את
מה שאני הרגשתי במשך 4 חודשים - שהמילים והרגשות האלה עומדים
לי בתוך הלב, מתים לצאת אבל אסור להם, כי לך זה לא מתאים, כי
לך קשה ואתה לא מסוגל להרגיש את אותו הדבר כלפי. הלוואי שתמות!
אדיוט...... אני אוהבת אותך....
אני אצא מזה, אני אמשיך הלאה. זה אולי יקח קצת זמן אבל בסוף
אני אצליח לצאת מזה. והלוואי שבדיוק ברגע שבו אני אבין שאני
כבר לא אוהבת אותך יותר, תתחרט ותרצה לחזור עד כדי כך שלא תוכל
לישון בלילה, תאהב כ"כ הרבה שזה יהיה יותר מדי.
אני אוהבת יותר מדי.
אוהבת, מתגעגעת ומרטיבה את
הדף. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.