ביפו העתיקה, בתחנה, היא מחכה
עם שקיות, מהקניות היא שוב חזרה
עייפה מהחיים הבודדים של רווקות
היא כבר מבוגרת נורא, ומיואשת מאהבה
קלרה מגיעה לבית בשיכון שלה
ביפו התשושה היא גרה כבר שלושים שנה
היא לא חיה על תעסוקות, היא חיה בשגרה שבנתה אותה
ואין לה לא קרובים, לא משפחה, היא עם עצמה, כה בודדה
אי שם ביפו, זוהי קלרה מחפשת שוב את עצמה
הם מכירים אותה, כל יום בתחנה
עם שקיות, באוטובוס, היא מאסה כבר בשגרה
שלוכדת אותה ועוצרת אותה בבדידות שלה
אז הלכה היא למפגש פנויים פנויות
ושם כל הגברים חיפשו רק חתיכות, וצעירות
והיא חוזרת שוב לבד אל הדירה
יש לה שם שני חדרים
אחד שינה ואחד מארח רק חפצים
במיטה הגדולה היא תישאר לבד לעולם
אי שם ביפו, זוהי קלרה מחפשת שוב את עצמה
הם מכירים אותה, כל יום בתחנה
עם שקיות, באוטובוס, היא מאסה כבר בשגרה
שלוכדת אותה ועוצרת אותה בבדידות שלה
אז מה היא יכולה לעשות כדי לשפר את המצב?
מי יגיד לה מה לא טוב, ומה היא זנחה בצד?
זה הגורל של קלרה, איש לא יכול לשנות אותו,
רק קלרה שרעבי בעצמה
אי שם ביפו, זוהי קלרה מחפשת שוב את עצמה
הם מכירים אותה, כל יום בתחנה
עם שקיות, באוטובוס, היא מאסה כבר בשגרה
שלוכדת אותה ועוצרת אותה בבדידות שלה
כן, שם ביפו, קלרה מחפשת את עצמה
כולם מכירים אותה, זו ההיא מהתחנה
עולה לאוטובוס עם שקיות
השגרה לוכדת אותה ועוצרת אותה בבדידות
שלה... |
