אבק באוויר,
נראה כמו פתיתי שלג,
באמצע הקיץ,
נכנס לעיניים,
עיניים דומעות.

ההדף החזק,
העיף אותי אחורה,
כל כך רחוק,
שאני כבר לא רואה את הדרך חזרה,
אך עדיין מנסה.

אמונה גדולה,
ולא ממומשת,
בין שתי ידיי,
נוזלת לי בין האצבעות.

ואני,
הייתי חשופה מולך,
חלקת מערומים שקולה,
וחשבתי שאין מקום לטעויות,
כנראה טעיתי...