חלשה אולי נראית אנוכי
זו מהתלה
כל שריריי
המפותחים
בלתי נראים
מקיימים את הלב.

אנו מתאמנים כל יום
בחדר כושר מופרע
כדור מלא קלות בלתי נסבלת
של אכזריות

מאמץ מוגבר ערכו
הזעת דמעות
לחיים אדומות
סנטר - כווץ
מבט - אולי ה' ברצפה.

והלב שלי נופל. ככה. כמות שהוא.
ואין לו מגן, לא שריון,
ואין לו סף. בינתיים
אין לו סף

ואני קוראת עליו תיגר
וחוסכת במתיחות
כואב הוא באימונים
וקשה יותר יהיה לו בקרבות.

ועוד לא ראיתי מוות, לא בחיי
לא סחבתי חבר פצוע משדה הקרב
טרם למדתי רגשות אשם
רק חקרתי גבולות הדמיון. גיליתי - הם אינם.


היום יום ראשון
ראיתי
איש משליך חתול. עזבו. ראיתי את ביתו צוחקת.
והשועל על הכביש המהיר, גם מחר יהיה שם.
המתנתי
זמן רב לאין ערוך
המתנתי
בהיסוסו של האדם הזקן אשר שאלתי לשלומו.
ושמעתי
כ"כ הרבה זעקות שמעתי.
מחר יום שני

ואף על פי כן
גיבורה אני
כי לעולם איני עוברת אורח.

נוכחת נפשי בכל סבל
(כפי שאינה מאחרת אל אף תענוג)

יפת נפש - היא הנפש הפוסחת.

ואני, וחלשים אחרים כמוני
אלו המתכופפים כשיש רוח
ניצבים על מגדלי שמירה
תהומיים
ונלחמים
כל עוד נפשנו בנו
על העת לכאוב