17.06.06
קמתי בבוקר בהרגשה שונה, שנמאס לי, ושמהיום,
                                  הכל הולך להשתנות.
             הבנתי, שאני מפחד רק מעצמי.
                   צריך לחיות את ההווה.
                              צריך לשכוח.

       אז פתחתי את הארון, וזרקתי את כל הבגדים השחורים.
           עשיתי סדר בבלגן, ונפטרתי מכל הזבל שצברתי.

צעדתי קדימה
               ונפלתי
                      אבל זה לא עצר אותי
זה רק חיזק בי את הכוח להמשיך ולמעוד... לקום ולעמוד.
                לא להיכנע לפחד
פתחתי את הדלת ונכנסתי לעולם חדש. שהכל בו ורוד. ככה האמנתי
וככה גרמתי לו להיות.
ואז הגעתי לשיא                         לפיסגה
                                והסתכלתי על כולם מלמעלה.

               זה גרם לי לשכוח את העבר

       לשכוח
           הכל

התחלתי מחדש, כל יום עליתי עוד מדרגה, צעד קדימה אל האושר.
                      ורק ניסיתי שלא להישבר
           ונזכרתי, שפעם כשפחדתי, זה היה רק מעצמי.

        מוקדש לכם
   המשפחה הוירטואלית שלי
            תודה על הכל