שיער פרוע אל מצחו נופל
ומבטו לוטה בערפל,
בגדיו מקומטים וישנים
והוא גם לא זקוק לאחרים.

ברחוב הוא מהלך כמו שיכור,  
ובראשו רעיונות אינספור,
מבט פנימי רואה את הדמויות,
והן רבות, שונות ומשונות.

חורז שורות בעודו מסתובב,  
ובעודו על הספסל יושב.
איך אל ביתו מגיע, לא שם לב,  
ואז כותב, כותב, כותב, כותב...

הכול אומרים: האיש הזה מוזר,
נראה ומתנהג כמו חייזר!
אך מי בטוח שהמשורר
אינו אורח מכוכב אחר?

                       7.03.2004, קריית-אונו