17.06.2006


מוקדש לעומר לוסטיג


יש בחור אחד רגיש,
הוא כותב והוא מרגיש,
אבל אל מול כל העולם
הוא מעדיף להיות אדיש

קשה לו להגיד ולהשלים עם היותו
אז הוא כותב וממלמל את כל הווייתו
אם יכנס לי לחיים ודאי נהייה לידידים
הוא מפחד להשתייך אל עולם ה"חברים"

הוא פשוט מאוד מוכשר
ומרגיש קצת מיותר
בעולם טיפה אכזר
שמאמלל בו את הזר

הוא התרחק לו גם מאמא
ועכשיו הוא מאוכזב
את הבן שלה הקדימה
וגילתה, הוא מאוהב.

והוא לא יכול לישון
מתגעגע לאלון
וכועס על הארון
מאותו בוקר יום ראשון

ויש אחת קוראים לה עומר
היא אוהבת את שיריו
וגם הוא קוראים לו עומר
הוא קורא אותה עכשיו

היא מציעה לו לעמוד
היא מציעה מכל הלב
לפקוח את עיניו
יבוא תורו להתאהב.


שלך, עומר.