שחומה היא היתה,
וגבוהה.
שדיה כמלונים.
לבשה לנז'רה כמו בז'ורנל.
כמו נולדה להיות נערת ליווי.
והיא רק בת שבע עשרה.
ואני חייל גיבור וזהוב שיער,
מאובק משבוע בעזה,
קופץ לאשקלונית שלי.
כי יש שעתיים עד האוטובוס,
והחברה עוד צריכה להגיע ממצפה רמון.
בחדר שלה,
גדוש הדובונים.
היא פוסעת אלי.
מענטזת בטוסיק הברזילאי שלה,
והיא בכלל ארגנטינאית למחצה.
שפתי המוצצת שלה מעצבות משפט,
בקול מתוק של ילדה שמחקה משהו שראתה בסרט.
"רוצה שאני אהיה הזונה שלך?"
רוצה שאני אהיה הכלבה הקטנה שלך?"
"רוצה שאני אמצוץ לך?"
ואני מחייך חיוך מדושן
של ילד שחושב שהוא יודע הכל.
(חיוך כזה, אגב,
נשאר לי עד עכשיו).
חופן אותה בכוח
ומכופף אותה על הספה.
"אני לא צריך שתהפכי לזונה שלי",
אני לואט באוזניה המבושמות.
"את כבר הזונה שלי".
ונכנס אליה בכוח.
ומכאיב לה
עד שהיא צועקת,
כמו בפורנו.
ואז אני
גם כן
נאנח בבריטון,
אנקות כבדות ולא מכובדות,
ותוהה אם אמא שלה
מאזינה מבעד לדלת.
וזה מחרמן אותי אפילו יותר.