בשעה תשע בערב קלרק בראון קרא מחקר לפיו אנשים שעדים לרצח
זוועתי ומשמעותי במיוחד נוטים לחקות את מעשיהם של הרוצחים. הוא
לא בטח במחקרים. לרוב הם התבררו כלא נכונים. אבל המחקר הזה,
למעשה, היה נכון.

בשעה עשר בערב מר בראון ניפץ את המשקפיים של אדון צעיר ולאחר
מכן את אושרה של המשפחה כשהאדון נפל על ריצפת החדר ללא רוח
חיים, נראה שמת מירי.
מר בראון יצא מן החדר, לא מפספס את הרגע שבו אשת האדון הצעיר
המת רוכנת מעליו כדי לראות את התוצאה למקרה שאירע.

קלרק אהב שהזדהו איתו, והוא דרש שכולם יזדהו איתו. לרוב הכל
נענו לדרישה, הוא יצר את ההזדהות. אביו מת במלחמת כנופיות
שהחלה בעיר מולדתו בשעה אחת בלילה מדקירת סכין, קלרק  היה
נוכח. יש שיאמרו שקלרק בראון הוא גם כן קורבן של צירוף מקרים
נוראי. ונוראי ככל שהיה, מר בראון עשה דברים רבים ונוראיים אף
יותר.
והוא נהנה מזה.

הוא יצא, מתמתח ומחייך בסיפוק, לעוד לילה מהנה. בקרוב יאלץ
לנקוט באמצעי זהירות ולהחליף שוב את ביתו וזהותו. ואולי זה
טיפה מתיש לפעמים, אבל עבודה זו עבודה. גם אם היא נעשית בשביל
עצמך.

מר בראון נכנס לדירתו של פיטר אולסן, או שזה לפחות מה שהיה
כתוב על שלט הכניסה, ולקח את ארנקו וחפציו, כלי נשק מובחרים
ויקרים. הוא לא החזיק פלאפון. הוא תמיד טען שהוא רק גורע
מביצועיו וממילא אין מי שיתקשר.

כשיצא מן הבניין הוא נורה למוות וכליו נשדדו על ידי רוג'ר
סימפסון.
קורבן נוסף.