"אתה בא היום למסיבה? הולך להיות חבל על הזמן! ההיא משבוע שעבר
ששמה עליך עין תהיה שם גם כן. אמרתי לך שדיברתי איתה עליך"
"למה? מי אמר לך לעשות את זה?"
"די, ירון, אל תהיה כל כך ביישן. ראיתי איך הסתכלת עלינו
שרקדנו. ואין לך הרי מה להסתכל עלי, אתה לא הומו או משהו, אז
נשארה רק היא, לא?"
אם הוא רק היה יודע מה עבר לי בראש באותו רגע... אם הוא היה
יודע על מה אני חושב כבר מתחילת הסמסטר, אני לא יודע איך הוא
היה מגיב. מזל שאין לו מושג, לא הייתי רוצה לאבד אותו לגמרי.
מה אני עושה עם כל הרגשות האלה? איפה אני פורק אותן? הוא היחיד
שאני רוצה שידע, והוא לא בקטע...
"הלו! Earth to yaron! על מה אתה חולם?"
"עליך, טוב? כבר 3 חודשים שאני חולם עליך. יותר נכון, מפנטז
עליך. אני כבר לא יכול יותר, הייתי חייב לספר לך, להוציא את זה
החוצה. אני נמשך אליך, טוב? לא רוצה שתסדר לי שום בחורה!"
הממממ... מעניין איך הוא היה מגיב, אם הייתי אומר לו את זה.
הוא בטח היה הולך ולא חוזר יותר, ואז הייתי מאבד אותו לגמרי.
אני חייב לשלוט על עצמי, לספור עד 10. אסור שידע. עדיין לא.
אני אחכה לרגע הנכון. אבל מתי לעזאזל הרגע הנכון?
אולי הוא לא בקטע כי הוא אף פעם לא ניסה? גם אני לא הייתי כל
כך בטוח עד שלא התנשקתי בפעם הראשונה. אני חשבתי שאני הכי
סטרייט בעולם עד לפני שנה וחצי, אולי זה גם אצלו ככה? אולי אני
פשוט צריך לנשק אותו בהפתעה, וללכת על הכל? בעצם, זה רק ירחיק
אותו... אני חייב להתייעץ עם מישהו! אני חייב ל...
"טוב, אני לא יודע מה יש לך! אי אפשר לדבר איתך היום! אתה נראה
מאוהב לגמרי. תסתכל על עצמך! זה פאתטי! בנות לא אוהבות את זה,
אמרתי לך. דיר באלאק תעשה פדיחות, אני סומך עליך, גבר גבר.
היום שנינו מזיינים!"
"סורי אחי, הראש שלי לא כאן... צודק, נעשה חיים היום. מתי אתה
בא לאסוף אותי?"
לפני 3 חודשים החיים שלי היו די רגילים. סטודנט ממוצע
לפסיכולוגיה וסוכן מכירות שטח. בין לבין אני מתאמן בקפוארה
פעמיים שלוש בשבוע, ובהולמס פלייס כמעט כל יום, ספינינג עד צאת
הנשמה. כזה גוף לא משיגים מלשבת על התחת כל היום. האמת, מאז
שפגשתי אותו, נראה לי שהכפלתי את קצב האימונים ואת המאמץ שאני
משקיע. בחיים לא השקעתי כל כך בשביל מישהו, אבל הוא שווה את
זה.
1.84 ס"מ של גוף מושלם ושזוף, עיניים כחולות ושיער שטני. הוא
תמיד אהב ללבוש בגדים צמודים שיבליטו את כל מה שהיה צריך
להבליט בגוף שלו. היה גולש מגיל קטן בחופים בארץ וגם השתתף
בתחרויות. הגורל הביא אותו אלי, לכיתה שלי, וחשבתי שהדופק שלי
עולה. ידעתי שזה זה. אותו אני רוצה. מאז הנשיקה הראשונה שלי
לפני שנה וחצי, לא היה לי שום דבר. גם אף אחד לא ידע מזה.
אפילו לא הבחורות שיצאתי איתן, כדי להסתיר את זה. היה ברור לי
שבחור שנראה טוב ומצליח כמוני, אם לא יהיה מוקף בבחורה אחת
לפחות, ישר יתחילו לרוץ עליו שמועות, ועדיין לא הייתי מוכן
לזה.
ב-3 חודשים האלה הספקנו להתחבר, וקשה לדעת שאנחנו מכירים רק 3
חודשים, זה נראה ומרגיש כמו הרבה יותר. אנחנו יושבים ביחד
בכיתה, לומדים ביחד למבחנים. הוא מלמד אותי לגלוש, אני מלמד
אותו קפוארה. וזה קשה, מאוד קשה... במיוחד בקפוארה. אני אמור
לגעת בו ולהזיז אותו כדי להראות לו איך הוא צריך לעשות את
התרגיל, וכל פעם שאני נוגע בו, בא לי לנשק אותו. לפני כמה ימים
זה כמעט קרה, ולמזלי הצלחתי לעצור את עצמי לפני שהיה מאוחר
מדי. גם ככה יש לי הרגשה שהוא קרוב ללעלות עלי. בעצם, אם הוא
היה עולה עלי זה היה טוב... אני והחוש הומור שלי...
יאללה, הוא מצפצף לי, חייב לרדת. מקווה שהוא יאהב את מה
שלבשתי.
"פששש.... בוא'נה, השקעת בלבוש, הא? נראה לי שגם עם טרנינג אתה
יכול להשיג את מי שאתה רוצה".
הוא חיכה לי מחוץ לאוטו, ונתן לי חיבוק, כרגיל, ואני המשכתי
להיצמד אליו ולא עזבתי. הרגשתי כל כך טוב... רציתי שהשעון
יעצור ולא יזוז, רציתי שהוא יסתכל לי בעיניים ויראה את מה שאני
מראה לו. "רציתי שהוא יראה, רציתי שהוא יראה, את אהבתו אלי,
בנשיקה", אמר שיר אחד, שהפך להימנון שלי בזמן האחרון. כמה
שרציתי...
"טוב, אתה רוצה להיכנס לאוטו, או שנישאר כאן, אני ואתה? יאללה,
הבחורות מחכות לנו!"
הלוואי שלא נגיע לשם, שנישאר רק אני והוא באוטו. שהבחורות
יבריזו ונעביר ערב רק אני והוא, לבד. ואז אני אגיד לו.
"לירון, זה ירון, ירון, לירון"
הוא הציג אותי בפני הבחורה שהוא יצא איתה. המתחרה שלי. לי הוא
הצמיד את מיכל. והיא לא הפסיקה להיצמד אלי. "הם עד כדי כך
מעניינים אותך? למה שלא תתרכז בדבר החשוב באמת?"
"מאיפה את יודעת מה הדבר החשוב באמת בשבילי?", היא נהייתה
קוראת מחשבות פתאום?
"אני לא יודעת, אבל אני יכולה לנחש שדברים כאלה חשובים לך...",
עוד לא הספקתי לומר "אמיר", והיא היתה כולה בתוך הפה שלי, דפקה
לי נשיקה של החיים, ואני הייתי בשוק. היא היתה כל כך מושכת וכל
כך לא מושכת בעת ובעונה אחת. היא היתה כל מה שחלמתי בבחורה, רק
שחלמתי על בחור. והניגוד הזה, בין ירון שהייתי עד לפני שנה
וחצי לבין הירון שאני עכשיו, בלבל אותי, והמשכתי לנשק אותה.
"עכשיו אתה מוכן להתרכז בי, או שאתה רוצה שאני אראה לך עוד כמה
דברים חשובים?"
הסתובבתי לכיוון אמיר. הוא ולירון רקדו. הוא היה מאחוריה, נצמד
אליה, הידיים שלו היו עליה והשפתיים שלו היו על הצוואר שלה.
הוא סובב אותה אליו ונישק אותה. חשבתי שאני עומד להתעלף. לא
חשבתי בבירור, לא היה לי שיקול דעת באותו רגע. הייגר והג'וינט
ממקודם נתנו את אותותיהם, ובלי לדעת מה אני עושה, קמתי והלכתי
לכיוון שלהם.
הם עדיין היו באמצע הנשיקה. הפרדתי ביניהם, דחפתי אותה הצידה
ונעמדתי מולו, מול העיניים שלו. הוא הסתכל עלי כאילו נפלתי
מהירח. המוזיקה היתה חזקה ואני לא יודע אם הוא שמע אותי, אבל
אמרתי לו: "אני רוצה לעשות את זה מהרגע שפגשתי אותך", ונישקתי
אותו, ליד כולם. הרגשתי את השפתיים שלו נסגרות, אבל המשכתי,
והוא עצר אותי ודחף אותי אחורה. חייכתי במבוכה והוא הסתכל עלי
במבט שעד היום אין לי מושג איך לפרש אותו. לא יודע אם זה היה
כעס, עונג, התלהבות, הלם או מבוכה. מה שבטוח, אדיש הוא לא היה.
עברתי את נקודת האל חזור. התפללתי שיקרה משהו טוב, למרות
שהסימנים לא היו כל כך טובים.
הרגשתי יד מאחורי מסובבת אותי. הסתובבתי וראיתי אותה. את הבוקס
שהיא נתנה לי אני מרגיש עד היום, שבוע אחרי. טוב, מגיע לי,
דחפתי אותה לפני... מיכל באה ישר אחריה, נתנה לי סטירה ואמרה
"בשביל זה באתי לכאן? כדי לראות שני הומואים מתנשקים?! בואי
לירון, נשאיר את ציפורי האהבה האלה לבד!"
הסתכלנו עליהן הולכות משם ויוצאות. המבטים שלנו הצטלבו שוב...

"אז מה, נשארנו רק אני ואתה, הא?"
"כן... מצטער שנישקתי אותך. הייתי חייב, אתה מבין..."
"אחי, תפסיק, די לדבר. כמו שאני רואה את זה,  יש רק דבר אחד
שאני מבין".
"מה?"
"הרסת לי את הדייט, ואתה חייב לי דייט".
"אין בעיה, מתי אתה רוצה ל..."
"ויש לי רעיון איך אתה יכול לפצות אותי. תשיג לי את הפלאפון של
שלי, זאת שיושבת מאחוריך בכיתה..."