|
ישבתי בחדר וכתבתי כאב
היד הוציאה כל מה שבלב
נזרקתי לתוך בור עמוק ואפל
יש לו מכסה ולא עוזר לקלל
וכל עצמותיי שבורות
והלב קרוע לפיסת קטנות
ואני לא יודעת מה לעשות
ואין לי למה לקוות
ואז באת משומקום
פתחת את הדלת ואמרת שלום
וכמו שברת את מכסה הבור
בבת אחת נעלם השחור
אור לבן בוהק חודר
ומסנוור את עור פניי החיוור
ואת יושבת מחכה שאספר
רוצה לדעת מה עליי עובר
מתחילה לשאול, רוצה לחבק
וזורקת לי חבל שאוכל לצאת
ואני מטפסת, מספרת
בוכה ולא עוצרת
את לא יכולה לראות אותי כואבת
מחבקת חזק ולא עוזבת
את כל הפיסות הקטנות של הלב
את תופרת מחדש ומרחיקה כאב
ואני מרגישה הרבה יותר טוב
מקווה שנדבר שוב בקרוב
נדבר שוב על אותם הדברים
כדי שתוכלי סופית להוריד את התפרים
תודה!! |
|
|
החיים הם כמו
אופרת סבון אז
תעבירו תחנה |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.