מלכת הלבבות
מתנדנדת כשיכורה.
לעתים תראך ליבה
האדום הלוהט,
ושפתיה רכות.
ועתים תשזוף עינך,
רק ליבה השחור הקודר,
תעכיר ימיך.
בך מתעתעת,
מרוממת ופוצעת,
כגלי הים יציבה,
כרוח המשובה,
כחתלתולה המגרגרת,
שולפת ציפורניה ודוקרת.
ואם תרצה לאלצה להחליט,
אין קל מזה.
דרך ליבה יתד עץ תעביר,
נעוץ אותה על הקיר,
ורק פן אחד יישאר.
הזהו הפן שרצית, חבר?
(דצמבר 1999)
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.