על חודיו הדקים של האור הבוהק
אני רץ.
רץ, ואין סוף לדרכים.
מעגל ענק נסגר עבורי,
מעגל הבמה
ומסכה חסרת הפנים
עדיין על פניי.
ליצן אני,
בדיחה.
ללא שם ולמעשה ללא גורל.
אבל מה עניינכם באמת באלו
שעליהם באתם לצחוק.
אני צריך לבדר את כולכם,
ויש פרס אחד
הצחוק.

חהחהחהחהחהחהחההחהחחה

אקרובטים יוצאים לבמה,
הם לא יודעים שבחיים יש עצב.
הם עפים כמו ציפורים
ובתנועה קלה עושים את הבלתי אפשרי.

והקהל המוקסם מוחא כפיים,
הבמה מתמלאת בפרחים עבורם.
עבורם מנגנת התזמורת,
בוערות העיניים.

ואיתי
ממלאים את ההפסקה.

חהחהחהחהחהחהחההחהחחה

להצחיק אתכם,
נהיה לי קשה יותר ויותר
ובמרוצת השנים אני מגלה
שזו לא הפעם הראשונה
שאני משחק בשביל עצמי.
כל הזמן נדמה,
שהנה אני אוריד את המסכה
והעולם הזה ישתנה יחד איתי,
אבל את דמעותיי איש לא רואה.

כנראה שאני ליצן לא רע.

חהחהחהחהחהחהחההחהחחה