אלוהים: אני יצרתי את העולם הזה, אני יצרתי את האדם, את השמש,
אבל לא אני יצרתי את הגורל, או הרצון של האדם להיות 'בן
אלמוות'. כל אדם מת, זה הגורל שלכם, אבל בשביל האיזון אני
יצרתי דרך סודית להיות בן אלמוות, הדרך היחידה להיות בן אלמוות
בעולם הזה, היא לשכוח שאתה בן תמותה.
ילדה: אלוהים? אלוהים? אלוהים...
(ממשיכה, אין תגובה)
(אלוהים מאחורה, מנסה לא לשמוע, בסוף נכנעת בכעס)
אלוהים: כן, מה?
ילדה: סליחה מלאכית, אפשר לדבר בבקשה עם אלוהים.
אלוהים: את מדברת איתה.
ילדה: אלוהים? את? בת??
א: למה זה מפתיע אותך?
י: אלוהים, רציתי רק לבקש בקשה... בקשה אחת קטנה!
א: (בעייפות) בקשה? כן, כולם רוצים לבקש רק בקשה אחת קטנה.
י: לא, זה לא בשבילי, זה בשביל העולם.
א: העולם? העו-? אה, כן... זה...
י: תראי, רק רציתי לבקש שכולם יהיו בני אלמוות.
א: (באי אמון) כולם?
י: כן, כולם, החיות, הצמחים, האנשים... אפילו המשותקים...
א: (צחוק) בני אלמוות, מה?! את בכלל יודעת מה זה בני אלמוות?
י: זה כשאנשים חיים לתמיד.
א: ואני כבר חשבתי שבקשות האלמוות חלפו מהעולם... נו, טוב...
את... (חושבת, מחשבת) בעצם מבקשת שאני אעצור את הגורל בשבילך.
י: אני לא מבינה, מה זה הגורל?
א: (בשמחה) זה פשוט הזמן בהילוך מהיר.
י: זה מחריד!!
א: (לעצמה) איך בראתי את האנשים כל כך אגואיסטים?
י: אז את יכולה?
א: (חסרת סבלנות) זו בכלל לא השאלה... ומה אמרת על המשותקים?
י: גם הם יחיו לתמיד.
א: ומה אם הם רוצים למות?
י: למה שהם ירצו למות?
א: יש אנשים שלא טוב להם בעולם הזה שלכם, זה פשוט הגורל שלהם.
י: שוב פעם הגורל.. נו, מה כבר ביקשתי?
א: ביקשת לשנות את הגורל כמו אלפי אנשים אחרים... כמו... ישו!

י: מה הקשר לישו?
א: גם הוא חשב שהוא יכול לשנות את הגורל, ומה קרה לו בסוף? הוא
מת, הא, צחוק הגורל, הגורל הכי פשוט והוא לא הצליח אפילו אותו
למנוע! אני מציעה דקת דומיה למען ישו! (קמה) לא שזה הגיע לו.
(יושבת)
י: זה מה שאני מנסה למנוע, שאף אחד לא ימות!
א: שאף אחד לא ימות ו...? הכל יישאר כמו שהוא עכשיו?!
י: בדיוק כמו עכשיו.
א: ומה עם המלחמות, שגם הן יישארו?
י: אין בעולם מלחמות, הכל מושלם! אפילו העצים והבתים מושלמים!

א: אז אם אין מלחמות, למה יש חיילים?
י: שישמרו עלינו?!
א: שישמרו עלינו מהמלחמות שיש בעולם! החיילים האלה מגנים על
בועות של ילדות קטנות כמוך, על הבועה שלך שהעולם הזה מושלם.
י: אומרים שאת יכולה הכול, אז פשוט תבטלי את המלחמות! בכל מקרה
לא צריך אותן בעולם.
א: לי אין התנגדות, אבל גם אם אני אבטל אותן, תמצאו סיבות
אחרות להילחם, אני פשוט לוקחת בחשבון את הטמטום, הטמטום של
הגברים והטמטום של הטבע.  
י: אוף, לא כיף לי לדבר איתך ועם כל המלחמות שלך!
א: כן, אני שומעת כבר אלפי שנים שלא כיף לבני תמותה לדבר על
מלחמה, אבל כדאי שתתחילי להתרגל, מכאן, עד האופק, לא רואים שום
דבר חוץ ממלחמה.
י: אבל... אבל...
א: טוב, תקשיבי, זה כבר לא אני שאחראית, זה הגורל, ככה זה
וזהו.
(ילדה חושבת רגע, רוצה לפנות אליו שוב, מתחרטת, פונה לאחור,
עוברת למקום אחר)
י: הגורל?! הגורל...