אני יושב
בתחנת הרכבת בחיפה התחתית
וכל האנשים נראים
כרוצים להתקרב בצעד נחוש
לפס האזהרה הצהוב בקצה הרציף
ולחכות לרכבת מתקרבת

דמיינתי לעצמי שכשרכבת מתקרבת
תכנס לרציף
עשרות אנשים נשים וטף
יזרקו את עצמם
מתחת לגלגלים הממתינים
ושלוליות גדולות
יציפו את הרכבת
עד מחצית גובהה

כבר יומיים אני מסתובב מחוץ לבית בלי מוזיקה באוזניים

אחרי שנים של מוזיקה
תמידית שפיצתה על הכול
ונתנה לי מפלט מחיות האדם

פתאום

אני שומע את ההמונים
בכל הזמן
טוענים, רומזים מינית,
מאיימים ומתגאים
וכל הזבל הזה

אני שוקל להוציא את הרווח
הבא
מההימור הגדול
על נגן חדש
שייקח אותי מכאן

בתא מאחוריי ברכבת לתל אביב
אנשים מהסוג
שגורם לך לתמוך
בהפלות
או בדילול מובנה
של הגזע הא-נושי

מי שתה למי
מי זויינה על ידי בן דודו של מי
ומי לא וכן ומי

לפעמים
אני רוצה בהם ולפעמים
לא

ובנסיעה הארוכה
יומיים אחרי תאונת מסילה קטלנית
אני יושב מול צמד נשים
שחזרו מלוויות
של שני הרוגים בתאונה

אחת מהן מדברת על ההרוג
חבר של בנה
ולא יודעת מה לעשות עם זה

היא אומרת שמחריד אותה
אי הפחד שלה לנסוע ברכבת
יומיים אחרי הכול
בלי שום בעיה

האישה השנייה בהלם

שתי הנשים העממיות משוחחות אתי עכשיו
על התאונה מלפני
יומיים

הן מסבירות לי את הפיזיקה הפשוטה
ואת הטעות הקריטית שעשה נהג הקטר

1.
"ידוע שאם יש מכשול
בכביש ואתה במהירות
גבוהה
הטעות הכי גדולה
היא לנסות לעצור או להאט
את המהירות שלך."

2.
"במיוחד אם אתה מורכב מחוליות קרונות
שכל עצירה
לא תמנע מהן להמשיך לזוז
באותה מהירות
לעומתך
מתוקף כוח האינרציה."

ואני מקשיב להן
ותוהה מה אנחנו
עושה ועושות ברכבת
ההרים הזו
יומיים אחרי המוות

בתחנת רכבת מרכז
כשחיכיתי לקו חמש
הגיע אוטובוס
ועצר בתחנה שעמדתי בה

מהאוטובוס הגדול
יצאה אישה
לא קטנה
גלוחת ראש
ושזורת קעקועי להבות
ונשרים
על זרועותיה

תהיתי אם
במקום אחר
בארץ הקדושה הזאת
הייתי רואה
בת חווה מיוחדת כל כך

אני כל כך מסומם ושמח
עכשיו
שצלילי נסיעת האוטובוס
נשמעים לי כמו אישה
מלאת מין
שגונחת לך
בדיוק כמו זו המרתקת
שאני בדרכי אליה

"כל דבר שזז"
(ריבוי משמעויות, אל תתעצלו)

שלומי שבן שר:

"העיר הזו,
היא לא קטנה עליי,
היא רק
לוחצת בצדדים"

ואני מרגיש את חיפה לוחצת עליי מהצדדים
אז אני נוסע לתל אביב
ואלייך

למרות הכול

בקו חמש
כנראה כבר נראיתי ונשמעתי
כל כך מתל אביב
שחייל כובש
פנה אליי
ושאל איפה זה בזל

היות ויש לי מטענים
קשים ומורכבים
כל כך כלפי
אירועים מסויימים
שהתרחשו בעיר בזל
לפני כך וכך שנים
שלחתי אותו לכיוון שהמצאתי
היות ורציתי
שיטעה קצת
ויידע ששלחתי אותו לטעות

(רועי, בנאליזציה של הבנאלי, רשעות, הצורך לדחוף את הפוליטיקה
שלך ליצירה כבר די נמאס)

1.
מפריע לי כרגע מאוד
שכורתים עצים בברזיל
בשביל הנייר שעליו אני כותב
את העניינים האלה

2.
לא מפריע לי כרגע בכלל
שכורתים עצים בברזיל
בשביל הנייר שעליו אני יוצר
את הערימה הנהדרת הזאת

מילים בערימות
הכול בערימות
עגבניות
נשים
חשיש
בערימות עקומות

"I wanna see you
Make
DE-CI-SIONS
Without your
TE-LE-VISION"

וגם

"we are drugged beyond belief"

אני יושב מול טלוויזיה
ורוצה לזרוק עליה
בקבוקי תבערה