אתמול שחזרתי מהגן סיפרתי לאמא ואבא את מה שלמדנו מהגננת
שולה.
היא סיפרה לנו משהו מזה מזה יפה, שצב מתחרז עם גב.
וזה מזה מגניב כי הגב הוא גם חלק מהצב, כי לצב יש שיריון.
הארנבת אוכלת גזר והצב לא. הצב אוכל חסה. וזה מזה מגניב כי
החסה ירוקה וגם הצב. הצב איטי בכל מצב.
מה צב? שאל הגב. כי הגב של הצב שהוא השיריון ידע לדבר. והוא
היה חכם!  

יום אחד הצב בא לבקר אותי ואמר: את מוזמנת לבקר בבית שלי.
התרגשתי מאוד, כי אני אבקר בגב של הצב! שזה בעצם השיריון שלו.

ואז אמרתי, צב, בטח שאני אבקר אותך בגב אבל לא עכשיו!
ואז גיליתי שהצבים מנסים להשתלט על העולם, בעזרת השיריון
המשוריין.
אמא אומרת שאני מדברת שטויות במיץ עגבניות, אך עגבניות זה לא
לרמה שלי!!! אני אוהבת רק סלק!! כי יש לו צבע יפה.
הצב סיפר לי שהוא לא מנסה באמת להשתלט על העולם. אמרתי טוב,
אני מאמינה לך. אז דיי, וילא, ביי!

הצבים לא באמת חיים בתוך השיריון. רק שתדעו...