[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








שברים של אנשים מתרוצצים הנה והנה. מדברים בינהם, לוחשים
וממלמלים, נתקלים בפינות החדר, ברגלי השולחנות והכסאות. פיסות
של חיים שהיו שלמים, פיסות של אהבה, כאב, בכי ונשיקות תמות.
אני רק שוכבת ביניהם, אור  חזק בעיניי, מוקפת קולות התחבטות.
נקישה, דפיקה, אנחה רפה.
המרצפות קרות כל כך תחתיי, ועפעפיי כבדים מעל עיני צרובות
האור.
לא חיפשתי תשובה בשוכבי שם, לא אמת ולא הארה. רציתי שקט. דממה
קטיפתית, חשוכה וקרה, מחשבה צלולה כאושרו של הטבע.
אך השקט מיאן להגיע וקולות ההתחבטות המשיכו מסביבי, כאילו
אינני קיימת. נקישה, דפיקה, אנחה רפה.
מתמסרת לקורן של המרצפות, ללובנו של האור מעלי. מייחלת לדממה
המבורכת.
התחלתי לחשוב, לגולל סיפורי חיים. שנה לאחור, שנתיים.. רצים
לפניי כמו סרט ישן, נקטעים לפעמים בכתם של אור מתפשט. זכרון
אובד. השנים חולפות ועוברות והכתמים הלבנים הולכים ונעשים
תכופים יותר, לבנים יותר, סופניים יותר. לו רק צלילות דעתי
היתה שבה אלי. אני קצת מתגעגעת.
אנשים חסרי פנים, חסרי דעת ומעוף. זכרונות צרובים ולבבות
מרובעים. אלה לא היו חיי כפי שהם. אלו היו החיים שאתם ניסתם
לכפות עלי. לקחתם את היופי, את השמש ואת השקט. ולו תו אחד,
צליל אחד מתוק לא השארתם בעולמי. סרבתי להכנע לכם ואתם לעגתם
לי ותחבתם כדורים לבנים לפי. יכולתם רק להביט בעיניים אפורות,
זולגות מים מתים.
זו לא היתה טובתי שרציתם בה, אלא טובתם של הכפויים לרצון
הבורות, השלווה הנפשית.
זיופים קטנים ומחייכים. זה כל מה שהייתם עבורי, עקרונות מוסר
שחוקים. מהו המוסר לכל הרוחות? מדוע זכותם היא לקבוע אותו,
עבורי?
נקישה, דפיקה, אנחה רפה.
חריקה של צירים חלודים והינף חלוקים לבנים.
אני הולכת מכאן.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
די כבר לצחוק על
השואה! יש גם
אסונות אחרים
שמצחיקים באותה
מידה.



ארמני שמרגיש
מקופח.


תרומה לבמה




בבמה מאז 14/8/06 23:10
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
ג'ניה צימבלוק

© 1998-2021 זכויות שמורות לבמה חדשה