אז היא שוכבת במיטה ובוהה בתקרה, נזכרת בכל המשפטים שאמרו לה
במשך הזמן.
"יהיה טוב, אל תדאגי, את תעברי את זה".
כן, יהיה טוב, חשבה לעצמה, כשאמות...
והיא נזכרת בכל האנשים שבאו, ניחמו, עודדו וניסו להוציא חיוך
מהילדה היפה שכולם אהבו, מנסים להחיות את הפנים שלה, אבל היא
כבר מתה מבפנים.
אז היא מחייכת כאילו הכל טוב.
בדיוק כמו שאמרו לה, עושה הכל כדי להשתיק את הקולות מסביב.
ובסוף היום כולם עוזבים והיא נשארת לבדה בחדר, במיטה.
שוכבת ובוהה בתקרה, מחכה שיעבור גם היום הבא.