שא דרכון של תקווה,
והיה צולח גבולות וימים
לעברו השני
של ירח שלי
היום, עגול, גדוש תאורה.
בך, לא מגיה אופל
דרך טרם סופה,
מפתה בפיתול שווא
אחרון.

חדל מלספור הימים,
היושב במרומים,
מסתדר היטב בלעדיך,
מנהל חשבונות כפנקסן
בעל וותק.

הסר מעליך דוק,
שכחת חיים.
פתח בפני מנעולים
מוברחים
ועדנה בטעם חריף ומתוק
תדגיש ימים.
ומלאי זיכרון יעלה על גדותיו,
ישטוף כסכר נפרץ
טלאים של עבר יכסו אוסף
הווה סדקי המחר.

                   

תהא זריחה מכבה בך שקיעה.