מאוחר בלילה, הילדות במיטה.
הוא יושב ורואה כדורגל.
ושוב כמעט גול הוא במתח.
ושוב השוער תופס ת'כדור.
האישה במטבח מפנה ת'כלים.
איך אפשר כל היום כדורגל.
מחצית.
יתרון לקבוצה היריבה.
והאישה שוב מנסה לדבר.
אחרי המשחק, לא עכשיו.
האישה מוותרת,
פורשת לחדר השינה.
הוא קם לקחת בירה.
דפיקה בדלת.
האישה בפתח חדר השינה.
אין לו ברירה,
הוא פותח.
חייל בן 20.
-אבא?
-מי אתה?
-אני הבן.
-הבן של מי?
-הבן שלך...
הוא תמיד רצה בן.
לרוץ איתו.
לשחק כדורגל.
-חשבתי שהיא עבדה עלי.
-בהתחלה היא צחקה.
-סתם היתה לה בטן, זאת היתה בדיחה.
-בהתחלה זאת היתה בדיחה.
הים היו בני 20.
היא היתה יפה.
הוא אהב אותה, אך לא ידע.
הוא היה צעיר מכדי להבין.
הם שכבו בפעם אחרונה וניתקו את הקשר.
-איפה היא עכשיו?
-היא כבר לא בחיים.
הוא חיבק את הבן,
וירדו לו דמעות.
פעם ראשונה שהוא מרגיש משהו.
האישה הסתכלה מהצד.
האישה הבינה.
ארזה תיק ולקחה ת'בנות.
מאוחר בלילה,
הם יושבים ורואים כדורגל.
ושוב, כמעט גול הם במתח.
ושוב, השוער תופס ת'כדור.
ואז מחצית.
בינתיים תיקו.
הוא קם להביא להם בירה.
נגמרה המחצית.
וגוווווול. יתרון להם.
סוף המשחק.
הם ניצחו.
אבל מה שווה הניצחון אם היא לא שם איתם? |