מיקה קרולין / דברים קטנים |
אולי תבוא בשעת דמדומים
בשעה שאהיה שקועה
בקסם של שמים נגמרים?
אתה תדע שאני שוב זקוקה לך
למלא בי חללים קרים
כבר לא צריכה לומר מילה
כדי שתלטף את אחורי גבי
וארעד.
לא אפנה את מבטי
ותחבק.
תנשק נשיקה רפה בצוואר ארוך
ותמשיך.
תשחק לי עם האוזן זה עושה כל-כך נעים
רק אל תפסיק.
תחזיק אותי בוטח
אך אפול.
שדודה בקסם מסתורי
נשכב
אוחזים זה בזו כמו מחפשים נשימה אחרונה
ואקום.
לאט
אלחש באוזנך
תודה שסיפקת לי את הצורך הפשוט שלי
במגע.
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|