בלבי נשארה דמעת אושר קטנה
כשמן מכד המנורה כשם שהוא
נגמר במהרה והספיק הוא לשמונה
היא רק הספיקה לשם דקה
ובעוצמה סוחפת חזקה היא נגמרה ואזלה
וגמירה כדלת במנהרה נכנסתי לאפלה
ונשמתי הפכה שחורה.
בראשי המחשבות מדלגות כאור מעירות
כחושך שברחוב ראות ומתהום את נשמתי,
לעלות מנסות אך החבל שהן זורקות
כבד זול להן נקרעות ונשמתי אובדת באבדות
והופכת לאימת האורות ואתגר המעלות,
אבל עליה מוותרות כי היא מתנגדת והיא כשמש
אותן שוברת.
חלומות הופכים סיוטים כורדים אדומים לשחורים
נובלים, כמלאכים שאת כנפיים לתקופות מאבדים
ולאט לאט את הדברים השלילים והאפלים
נשמתי הותיקה והטובה מפתים ואותה כחולצה
ישנה קורעים ואז שורפים שלא תישאר לתקופת האוהבים. |
