|
בלבי נשארה דמעת אושר קטנה
כשמן מכד המנורה כשם שהוא
נגמר במהרה והספיק הוא לשמונה
היא רק הספיקה לשם דקה
ובעוצמה סוחפת חזקה היא נגמרה ואזלה
וגמירה כדלת במנהרה נכנסתי לאפלה
ונשמתי הפכה שחורה.
בראשי המחשבות מדלגות כאור מעירות
כחושך שברחוב ראות ומתהום את נשמתי,
לעלות מנסות אך החבל שהן זורקות
כבד זול להן נקרעות ונשמתי אובדת באבדות
והופכת לאימת האורות ואתגר המעלות,
אבל עליה מוותרות כי היא מתנגדת והיא כשמש
אותן שוברת.
חלומות הופכים סיוטים כורדים אדומים לשחורים
נובלים, כמלאכים שאת כנפיים לתקופות מאבדים
ולאט לאט את הדברים השלילים והאפלים
נשמתי הותיקה והטובה מפתים ואותה כחולצה
ישנה קורעים ואז שורפים שלא תישאר לתקופת האוהבים. |
|
|
עם כל הכבוד
למקרה המצער
שקרה שם,
מה זה השם הזה
קוטאותי?
ולאן נעלם
צבוטאותי?
שגם זה לא שם מי
יודע כמה...
אבל הוא בחיים
אז לא מדברים
איתו.
אבל קוטואותי,
מה זה?
בצבוטאותי לפחות
יש תאור של
פעולה וזה אולי
מובן או מועיל,
אבל מה זה
קוטאותי, זה
נשמע כמו שם של
דלקת במעי הגס!
להב בן-לאדן,
גננת במעון
לקשישים, בויכוח
פילוסופי עם
מעריץ. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.