היא טיילה בגן לבדה
צעדיה מהדהדים בקרבה
מרגישה את האדמה הלחה
מתחת לכף רגלה היחפה

אין ספור פעמים היא חזרה לשם
עלים נושרים מכסים את הרצפה
צללי העצים מחפים על עורפה

היא שם לבדה בין עצי הגן
הולכת לאיטה לא יודעת לאן
מחכה לאהובה שאולי יגיע
מייחלת בלבה שתכף כבר יופיע

קול צרצר בעשב הרך
רחש פרפר מרשרש בכנפיו
מלבד קולות העצים הנעים
הגן שקט באור הדמדומים

ספסל מאבן נגלה לעיניה
בקצב בוטח מחישה צעדיה
מתיישבת על הספסל הקר
מייחלת לאהובה משכבר

הלילה שקט, העצים דוממים
עלי הגן בלי קול כבר נמים
כשידיים חמות מכסות את עיניה
וקול רך ממלא את אוזניה

לבה מזמר את שירת העצים
קולה קורא בקול פעמונים
הן זהו אהובה שהגיע
עם פרחי הגינה שב והופיע