דליה לנדסבאום / בחיי |
שלא שש לבם כלפיי
שלא היה רמז דק לקיומי בנפשם
ששמו פעמיהם והלכו.
היה לבם של פשוטי עם,
דלי יופי וענווה
מנסה לשוטט בקרבי,
לשלוח יד, חן ורמז
לשאתי.
היה לבי מר עליי ועליהם
חפצתי לקום ולצרוח
כי את אשר ביקשה נפשי
לא היה אך לטורח.
היה לבם הומה ורוקד
מבקש, מתחנן, מתהלל
ואני המלכה - הוי, איזו בושה
אחיה בגפי, בחיי.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|