למה עצמת עינייך ואינך מביטה בי עוד?
עינייך היפות, העמוקות לא יביטו בי עוד, לא עוד.

למה קולך נדם ולא מנגן לי עוד?
קולך הצלול, קולך הרך המלטף לא יתנגן באזני עוד, לא יקרא בשמי
עוד, לא עוד.

למה בי ידך אינה נוגעת עוד, ובך ידי אינה מגעת עוד?
מגעך נעם לי מאוד וכך פתאום, לא עוד.

סבתא, למה אנשים חיים ופתאום אינם, ופתאום לא עוד?

למה זה כשחפנתי למענך בידי אדמה ועפר, למה זה בלילה לפעמים
כשאני מניח ראשי על הכר, למה אחרי כל הזמן הזה הדמעות זולגות
עוד, ולא מפסיקות עוד, ולא עוד?