סיוון בר-לב / עכשיו |
כשעוד קר וזורחת השמש.
כשהעלים לא נושרים
כשהעצים לא זזים.
כמעט,
כבר נזכרת בכל הרגעים
ולא שוכחת את הפנים
מדקלמת את המילים.
עוד רגע של הזיה
ועוד שנייה כמו חלון מפלסטיק,
שאי אפשר לשבור,
שאי אפשר לעצור.
אני,
שומעת את הרוח
ויש לי עוד ימים
של אהבה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|