אם אני אוריד הילוך ואוריד את הרגל מדוושת הגז, אני אפסיק לרוץ
במהירות של 200 קמ"ש בתוך הראש שלי? המחשבות מתערבבות אחת בתוך
השניה מרוב שכבר אין מקום.
אבל... להפסיק? אי אפשר!
אין לאן לברוח, אי אפשר לקחת חופש, ולא... זה גם לא יתפרק תוך
כמה שעות בגוף, בתוך הראש, וזה המצב.
עכשיו מה? מציירים חזות: קצת מרץ, הרבה חיוך, קמצוץ מבט עייף,
וכולם כבר יבינו את הרמז... היא תנוח והכל יעבור.
או.קיי, הפתרון כבר ברור לחלוטין - מרשם מהרופא: לנוח!
צריך להניח את הראש על הכר, ולעצום עיניים... פשוט לשקוע על
תוך עולם חלומות מתוק וורדרד, מלא בשטחים ירוקים ושפנים מצמר
מתעופפים להם מענן לענן. הכל כל כך יפה. כל כך רגוע. כל כך
פשוט... לא!
אז אני מגביהה הילוך ומהדקת את הרגל בעוצמה על דוושת הגז, אם
אין אפשר להלחם בזה, אז לפחות שהמהירות תהיה גבוהה יותר. |
