הוא רצה לתרום, הוא רצה לעזור
הוא רצה כל בעיה לפתור
הוא רצה לדבר, הוא רצה לכתוב
הוא רצה לעשות את העולם יותר טוב
הוא אף פעם לא שיקר, הוא אמר רק אמת
הוא אף פעם לא פחד עם המציאות להתעמת
הוא נתן לה את כולו, וביריביה רצה לנקום
אך היא לא הזמינה אותו לשום מקום
הוא הקדיש לה את זמנו, הוא תרם מניסיונו
אך היא רק דאגה לחזק את יגונו
הוא לקח הכל ללב, הוא חלם על עתיד אחר
אך הימים חלפו והדיכאון כמובן לא איחר
והנה פתאום, יותר משנה לאחר הראשון במפגשם
קרה שינוי מדהים שהתרחש לו אי שם
יותר משנה שאותו היא הכירה
ופתאום את עיניה ממנו היא לא הסירה
רב היה לו העונג, רבה ההתרגשות
מוחמא ומוחנף הוא הרגיש בפשטות
אך ימים ספורים וגם זה השתנה
מדוע אין היא עוזבת אותו במנוחה?
אז תשמעי מדינתי היקרה, תשמעו שם בחייל האוויר -
נכון, אני מתאים, אבל להכריח אותי לבוא זה לא סביר |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.