בארבע וחצי באה סמדר לאסוף את הבנים שלה, התאומים בני השלוש,
מהגן. עד השעה ארבע היא עובדת כ"מסז'יסטית" בדירה דיסקרטית.
בעלה ברח לארה"ב כשלתאומים בקעו השיניים הראשונות. אמר שהוא
נוסע לאח שלו (מעולם לא היה לו אח, למען האמת). והנה, עברו כבר
שנתיים וחצי מאז שנעלמו עקבותיו.

פעמיים בשבוע בא אבי, המאהב הקבוע של סמדר כבר כמעט שנה. הוא
נוהג לבוא בימי שני ורביעי. והנה, היום יום רביעי, כבר
אחת-עשרה בערב ואבי איננו. כנראה שכבר לא יבוא. סמדר עצובה.
היא פותחת את בקבוק היין האדום שאבי הביא לה במתנה בפעם הקודמת
עם משחקים לילדים ובושם בשבילה. לאור נרות ומול זוג צלחות
ריקות, בזמן שהארוחה הרומנטית שהכינה לכבוד אהובה מתקררת לה על
הכיריים, שותה סמדר שתי כוסות ומתחילה לבכות. היא שותה עוד כוס
ומקללת את אבי, ואחר-כך שוב בוכה ומתפללת לאלוהים שבשמיים
לטיפת מזל, ומיד לוגמת עוד טיפה מרה מהולה בטיפה מלוחה שזלגה
מעיניה היפות. תוך כדי שתיית הכוס הרביעית מוציאה סמדר את
המשחקים לילדים, מעניין מה זה? בשקית אחת היא מוצאת לגו של
שישים וארבעה חלקים, ובשקית השניה - מכונית צעצוע עם שלט רחוק.
היא מדליקה סיגריה, לוקחת כמה שכטות, מתעשתת, מניחה את הסיגריה
על גג מכונית הצעצוע ומורידה אותה לרצפה. בעזרת השלט פוקדת
סמדר על המכונית שתיסע ימינה ושמאלה, קדימה ואחורה. היא מובילה
את המכונית אליה, לוקחת שכטה, מחזירה את הסיגריה לפתח שבגג
המכונית (כמה זה נוח), וממשיכה לשחק, וממשיכה לשתות.

בבוקר מתעוררת סמדר בסלון, בחיקו של כאב ראש מטורף ועם שלט של
מכונית צעצוע ביד. היא זוכרת שחלמה על כינים. סמדר לוקחת את
בניה לגן, מתקשרת לעבודה ומודיעה שבזה הרגע היא לוקחת חופשת
מחלה. היא חוזרת הביתה, מתקלחת, שותה קפה והולכת לשכנתה מרים,
מרוקאית זקנה. סמדר מספרת לה על החלום המוזר, ומרים מציעה
לפתוח לה בקלפים תמורת סכום סמלי. היא אומרת שכינים בחלום הן
סימן לכסף, והקלפים מספרים שבקרוב מאוד החיים של סמדר ישתנו
במאה שמונים מעלות, ושהיא תחיה באושר ועושר עד מאה ועשרים.

סמדר חוזרת הביתה ורואה את המכונית עם הבדל שתקוע בפתח הגג.
הרעיון המדליק עובר בראשה כמו ברק בשמיים. היא מתקשרת ללקוח
ותיק שלה, שהוא במקרה עורך דין, ומבקשת את עזרתו.
אחרי שנה מוצף השוק במאפרות על גלגלים עם שלט רחוק. אחרי עוד
חצי שנה מופיעים מתקנים נוספים שמבוססים על אותו רעיון -
מחזיקי כוסות או בקבוקי מים, מחזיקי טלפונים סלולריים, סיגריות
ועוד. השלטים נעשים זעירים יותר ויותר - חצי מגודלה של קופסת
גפרורים. הם מחוברים לחוט פלסטיק מגניב שאפשר להצמיד לבגד.
בדור הבא של מתקני הפלא, המכשירים כבר יודעים לזהות את מיקום
השלט ומגיעים ליעד מהר ובזהירות.

המודלים הראשונים שידעו לזהות עד עשרה עצמים שונים שאפשר
להגדירם בקלות עלו די ביוקר לצרכנים הפשוטים. אבל אחרי כמה
שנים כבר לא היה בית שלא היו בו כמה מתקנים. הרי כוח האדם בסין
זול מצד אחד, ומצד שני כל אחד רוצה לבצע רק מינימום פעולות
נחוצות, הא? אז למה לא להיפטר מתזוזות מעצבנות ומיותרות, אם
אפשר להשיג את מה שרוצים בלחיצת כפתור? והכסף המשיך לזרום
לכיסם של סמדר ובעלה - עורך הדין, ידידה הוותיק, שנעשה שותפה
לזכויות היוצרים על הפטנט הנפלא. אחרי שנה של שותפות הוא הציע
לה נישואים. אז מה אם הוא מבוגר ממנה בעשרים שנה? יש לו לב טוב
והוא מתייחס יפה אליה ואל בניה. והם חיו באושר ובעושר.

אחרי חמש מאות שנה, לחלק הגדול מהמין האנושי שהתרכז באמריקה
האפרו-אסיאתית, התקצרו כתוצאה ממוטציה גנטית מסתורית הידיים
והרגליים, ובידיים נותרו רק שתי אצבעות - בוהן וזרת. אבל מה,
זה הרי מספיק בשביל דברים בסיסיים כמו לגרד באף או ללחוץ
כפתורים.