הלכת מפה בלי תשובה,
קצת מבולבלת.
ונראה לי שהייתי לא הוגן כלפייך
אולי גם לא הוגן כלפי עצמי, אבל על זה נותר לי רק לכעוס כלפי
פנים.

אני קצת לא בטוח מה אני בדיוק רוצה
לא ממך וגם לא ממני,
אני יודע שאני רוצה לצאת למסע
ואולי כבר יצאתי למסע הזה,
ואני גם יודע שאני לא רוצה ללכת את כל הדרך הזאת לבדי, אני
חושב שאני בזמן שאני רוצה שותפה למסע
ולמרות שאני לא מכיר אותך
ומכיר אותך רק חמישה ימים
טוב, שבוע,
חושב שאני רוצה לבנות את השותפות הזאת
ורוצה לנסות לבנות את זה איתך
או לפחות להקדיש לזה נסיון הולם
כי לבנות דברים חד פעמיים או קצרי מועד,
זה די סר טעם.
הכאן והעכשיו והיום והמחר קצת מבלבלים אותי,
אני רוצה את המוגמר
אבל אני גם רוצה את הדרך והתהליך
ורוצה איתך
אבל גם לא יודע אם אני רוצה איתך
אם את מספיק
ואם אני מספיק
ואם אנחנו מספיק
או מתאימים בכלל למסע כזה,
כי הדרך ארוכה והמרחק רב.
ולכן כל המסרים המבולבלים

ולמה לא הוגן תשאלי אותי?
כי אני יודע שאני מבולבל
ופעם רוצה ופעם לא רוצה
ובמקום לכתוב לך את זה (מה שאני עושה עכשיו) או
פשוט
להגיד את זה
(איך אומרים דבר כזה, מה זה כזה בעצם)
אז אני עוטף את הכל
במילים יפות שמסתירות
או במלים שמסתירות יפה
את הבלבול שלי.

אז כתבתי כמה מילים,
מקווה שקצת הסברתי
והבהרתי
כי המבט על הפנים שלך שהלכת
עשה אותי לא שמח
שאני ייצרתי כזה מבט בך
והחיוך
היפה שלך
הפסיק להיות
בגללי
זהו.
אני מקווה שמי שסופר מילים, יסכים להוריד לי אותם ממכסת שלושת
אלפי המילים שנתבקשתי לכתוב הלילה
לילה טוב
בוקר טוב