|
תקווה מפגרת
טיפשה
מקננת בי מאז אותו יום
מאז אותה שיחה
מאז אותה שיחה
אני משחזרת את משפטיך שוב ושוב
בנסיון למצוא איזשהו ביטוי
איזושהי מילה
איזשהו רמז
לכך שהתבלבלת
לא התכוונת
לא התכוונת
לומר את מה שאמרת
בעצם רצית
לומר שאתה אוהב
אך המילים
האותיות הארורות
התבלבלו לך בפה
ואני
אני נאחזת באובססיביות בכל זיכרון
בכל משפט
בכל הבעה
ומנסה למצוא את הרמז הקט
לכך ששגית
שבעצם טעית
ואני מקווה
ומקווה
הו, כל כך מקווה
למצוא אותו בעיניך
מתחבא בשובבות
נוצץ ומרקד
ולשמוע את שפתיך
אומרות:
"אני אוהב"
תקווה ארורה:
תעזבי אותי!
נמאס לי
כואב לי יותר מידי
הפצעים על ליבי מנסים להגליד
ואת מונעת מהם להסגר לעולם
תלכי
אני לא רוצה אותך
אני לא צריכה אותך
את רק שורטת את ליבי שוב ושוב
גורמת לו לדמם
גורמת לו להתחנן
"תעזבי!" |
|
|
אין אנשים
מושלמים
קולומבוס |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.