זוכר אני שהבחנתי, ברמז שנצנץ
בתוך הסבך האינסופי, הבלתי מובן
מציאות כה מורכבת
חשבתי שהבנתי, שפיענחתי תעלומה
של גבה לבנה וממחטה רטובה
וטעיתי, טעות נוראה
רק אז הפנמתי, את כוחו של זה
שלעולם לא נכיר, לעולם לא נבין
כוח גורלי, כוח היקום
בכפיפה אחת נשזרים
אהבה ושנאה, כעס ושמחה
מותירות את האדם בפה פעור
ואת העין רטובה, בוהה
כי הזמן ילמדך
להילחם לא תוכל, הרפה ידך
ויש הבדל חבר, הבדל ברור
האחד במרומים והשני בפחים
הוא תמיד יהיה מאחורי הקלעים
פועל הוא את כוחו, ללא הסברים
מותיר אותנו אבודים
כי לא לעד חוסן, אמר חכם
לעולם לא תחיה בבטחה
כשתמיד אורבת לך המחלה
מהר הן עוברות השנים
הזמן מותיר אותנו כבובות על חוטים
חפש, אולי תמצא את התשובה
אך זכור, מכאן אדם חי לא יצא
אנשים נשגבים, רמים וגאים
אך ראה כולם בסוף נכשלים
בסוף המשחק תמיד נקברים
ואם הפנמת, ואם השכלת
תדע זאת,
שהחיים כמו תמונת אומן הם
ועל ידי מכחול וצבע יתפרשו
ואין אמת אחת, לך בלבד
צייר לך מטרתך, גבוה באוויר,
כמו ממשית, משמעות קיומית
ובחייך, כל אימת שתגדל
נסה אליה ידך להושיט, וגע. |