היה לה שיער בצבע השמש השוקעת בשמיים.
עיניים תכולות-אפורות.
חיוך מעודד ועצה נהדרת
כשהיה לנו רע לעיתים.

היו לה הבית.
משפחתה.
המון חברים, עבודה לתפארת
וגם כמה קרובים רחוקים.

היה לה עבר והיה לה עתיד
רחוק, עוד נפרש לפניה.
היה לה אותי.
או לפחות כך נדמה לה.
קרוב-רחוק לא אמיתי.


באמצע יום מושלג
זה נודע לה.
לא נותרו לה יותר מכמה שנים ספורות.
המוות כחול העיניים מחכה מעבר לפינה הרחוקה.

את בעלה היא השאירה אחריה.
את שני בניה ואת משפחתם.
את כולם היא השאירה למטה.
רק אותי היא מעולם לא לקחה.