ישבתי בשקט, היחסי, כמובן
באמצע מקום שומם ומסוכן
הרוח- חברתי, הקירות-משפחה
מסתכל אל תוך עצמי ומאזין לדממה.
אפצח אז בשיר מתוכנן בקפידה
אפתח את נפשי ואנגן נגינה
עלים ירחשו, ברקים ירעמו
זיקים יציתו שריפה אחרונה.
אש מכלה ונעימה, איך?
האם לא תכופפי רצונך?
מעט מהאש הוא כל שאבקש
מעט בשביל ליצור הרבה.
בבקשה?
הרי ממילא בסוף לא ניפגש. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.