באותו היום היה חם כול כך בחוץ. ריח החופש הגדול ריחף באוויר
והיה נדמה שחלום של כול אחד מבני הנוער הולך להתגשם.
גם אני כמו כול הילדים הייתי מאושרת מהחופש אך למרות כול השמחה
שבלב ידעתי שזה החופש הגדול האחרון שאי פעם יהיה לי.
היו לי תוכניות גדולות לחופש הזה, חופש של סיום כיתה י"א,החופש
האחרון כי בשנה הבאה מצפה לי כבר הגיוס לצבא.
כמו כול פעם בחופש קיוויתי שחופש זה היה שונה מכול השאר שהפעם
לשם שינוי לא יהיה לי משעמם מוות ושהפעם אני לא יתחרפן לגמרי
מהחום.
היה סיכוי ממש קטן שהחופש הזה הכול יהיה אחרת אבל אם תקווה
גדולה בלב ציפיתי ללא יאמן.
כבר ביום הראשון של החופש הבנתי שטעיתי. לא היו שום תוכניות
מעניינות וסתם יצאתי עם חברתי לים. הים כמו תמיד בקיץ היה
מלוכלך ומלא מדוזות והרגשתי גועל רב בכול פעם ששחתה לידי איזו
שקית מקסימה שעברה את כול הביוב של תל אביב.
השעמום הלך וגבר מיום ליום והחלטתי שאני לא מסוגלת יותר אני
חייבת לשנות אווירה. אני צריכה שינוי או שאני הולכת להתפגר.
אבל בלב ידעתי שלמרות כול הרצון שלי לקצת אקשן בחיים האקשן
היחיד שאני יקבל זה לפנטז על הזמר האהוב שלי.
באחד מהימים כמו תמיד חברתי סחבה אותי לים פעם נוספת החלטתי
שהפעם אני לא ישקיע לא בבגד הים וגם לא באיפור גם ככה אף אחד
לא רואה אותי ממטר.
וכך התחלתי ללכת לי בים בין החולות מחפשת מקום טוב להשתזף בו
וגם מקום שיהיה בו הכי מעט אנשים.
אם חברתי לא הייתה עדה לעניין שקרה אחר כך היא כנראה מעולם לא
הייתה מאמינה לי, מולנו הלך הבנאדם הכי מושלם שאי פעם ראיתי.
היו לו את הפנים הכי יפות, חמודות ומתוקות שראיתי וחשתי שהוא
המושלם בשבילי. אני בהיתי בו בלי לזוז והוא בהה בי. אתם קולטים
הבנאדם הכי שווה בעולם ובכול היקום בהה דווקא בי מכול הבנות
שהיו בסביבה. ואז הוא התקרב אלינו.הרגשתי את הלב שלי דופק חזק,
חזק מאוד. כאילו הלב שלי עוד שנייה יצא ממקומו ויתחיל לרקוד.
אני חושבת ששמעתי אפילו מנגינה כזאת כמו שמנגנים בד"כ בחתונות.
ואז כמו כלום הוא התקרב לחברתי ושאל אותה:"היי!איך קוראים
לך?לי קוראים דימה". אני נשבעת לכם שהייתי על סף דמעות. ראשי
הסתובב כול כך חזק ואז אבדתי שיווי משקל ונפלתי מעולפת.
חברתי דנה מאוד נבהלה. היא התחילה לסובב לי את הראש אפילו
להרביץ קלות אך אני לא יודעת למה גם שהרגשתי כבר טוב יותר
ויצאתי ממצב של עלפון לא הייתי מסוגלת לזוז. העיניים שלי היו
עצומות וניסיתי לעצור את הדמעות שכול כך רצו לפרוץ החוצה בזרם
קולני במיוחד.
נכון אני לא הכרתי אותו ונכון שאני לא היצור הכי מושלם על
האדמות אבל למה הייתי צריכה לפגוש אותו? פתאום הרגשתי את גופי
מתרומם כאילו יד הרימה אותו הרגשתי רעד בכול הגוף. הרגשתי
חופשית והרגשתי דפיקות לב חזקות. נגעתי בליבי והרגשתי שלא את
דפיקותיו אני שומעת ומרגישה טוב כול כך. ניסיתי לפתוח את
העיניים אך לא הצלחתי הם היו כבדות מידי. פתאום הדמות שהחזיקה
אותי בידיה הושיבה אותי על כיסא של מכונית. עיני נפתחו וראיתי
לצידי את אותו הבחור המושלם. "היי" לחשתי לו "מה אני עושה
במכונית הזאת?היא שלך?". הוא חייך אלי את החיוך הכי מקסים
בעולם ואמר:"היי גם לך. בתור אחת שהייתה מעולפת את קולטת די
מהר. קוראים לי דימה וזאת באמת המכונית שלי והגעת לפה כי
התעלפת בדיוק אחרי שהכרתי את חברתך אז אני מסיעה אתכן הביתה אם
לא אכפת לך".
"לא,לא אכפת לי. נדלקת עלייה?נדלקת על החברה שלי?"
נכון שלא הייתי צריכה להגיד את זה וזה בעצם ממש לא ענייני אבל
לא יכולתי להתאפק זה היה כמו יצר הרע שדיבר מתוך הגרון שלי.
"לא, את האמת אני חושב שנדלקתי על מישהי אחרת. העניין הוא
שבדיוק שבאתי להגיד שלום ולהכיר אותה היא התעלפה" צחקק דימה.
"כלומר נדלקת עלי?" לחשתי בחיוך. " כן זה לא היה שקוף?" אמר
וחייך. די איזה חיוך מקסים יש לו הוא הבנאדם המושלם זה היה
נראה כאילו ממש אבל ממש נדלקתי עליו וגם הוא עלי. הייתי
מאושרת.
זה היה כמו חלום. הכול היה טוב מידי.טוב מכדי להיות מציאותי.
צבטתי את עצמי קלות כדי להבין אם אכן זה לא חלום והתעוררתי.
הרגשתי את הכריות,את הציפית ואת השמיכה. ידעתי שזה טוב מידי
ולא יכול להיות מציאותי כי במציאות חיכה לי חופש ארוך ומשעמם.