" וידר יעקב, נדר לאמר:  אם-יהיה אלהים עמדי, ושמרני בדרך הזה
אשר אנכי הולך, ונתן-לי לחם לאכל, ובגד ללבש. ושבתי בשלום,
אל-בית אבי; והיה יהוה לי, לאלהים. והאבן הזאת, אשר-שמתי
מצבה--יהיה, בית אלהים; "
(מתוך: בראשית, כ"ח)

הספסל
בקינג ג'ורג' פינת דיזינגוף
כורע תחת נטל המשקל
של ערמת בלואים עם
מבט מוטרף,
זקן  שצומח פרא
ויד פשוטה;
גם החברה.

הוא לא מכאן
ואף אם פעם היה,
ההווה שלו לא
מכאן. לא כמוני,
שאני מכאן ועכשיו
ונחרד.
רואה את האנשים
עולים ויורדים בשדרה.
כמו סולם יעקב
והאבן שלמראשותיו.

אך אני שעתה ניצב,
בוודאי אינני מלאך האלוהים
כי אם מצבה
הלאה מנשימותיו.