זו המלנכוליה הזו שמכריחה אותי להכנס אליה,
זו מילה בכל שיר רגוע
שמושכת אותי לאט לאט לתוך עצבות,
עצבות בלתי פוסקת.
זה הרגש הזה שיכול להשאיר אותי משתוקת
זו התחושה המתוקה
מהולה בעצב עצום
זה אתה שפשוט
נשאר אתה.
זה איך שאני מתסכלת על העולם
רואה מהצד אנשים מסתכלים עליי
זה איך שהנשימות שלי מתקצרות
ומחזיקה לך חזק את היד.
זה איך שעכשיו אני מחזיקה לך את היד
והמנלכוליה הזו לא מכריחה,
אני באה לבד, מרצוני
זו כל מילה בשיר רגוע
שחודרת כמו סכין בגוף
כמו עצבות בלתי פוסקת. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.