ענבל אלון / שיר טיסה |
אין להם בכלל מושג מה קורה.
אז למה השנאה תמיד מנצחת?
ולמה התקשורת כל כך מגעילה?
לפעמים אני רואה ניצוץ של תקווה
בעיניים של ילד קטן.
ילד שעוד לא איכפת לו מדת,
ילד שעוד אין לו דעות קדומות.
אני מתגעגעת אל כל האנשים האמיתיים.
וברגעים כאלה, חושבת עליך,
מורה שלי ושל כולם,
רק חבל שלא לכולם יש עיניים של ילד קטן.
שלום עד שנה הבאה - דמוקרטיה שלי ז"ל.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|