לזכרה של נשמה אבודה

ככה חיבקתי נועה. ילדה שלי
אני - נועה. נועה - אני.
ככה אהבתי נועה, אחות שלי
שירי ערש, סיפורים איך נגדל נברח נתחבא
במערה, נמצא אוצר, יהיה לנו כל מה שנרצה
אף פעם לא נצטרך לסבול ולא להתחנן
אני ונועה. נועה ואני
נהיה נסיכות של ממלכה כפרית קסומה
בלי נסיכים. אף פעם לא נתחתן

ככה כעסתי נועה.
את לא יודעת לרוץ.
ילדה בת שלוש מדדה, עוקבת אחר צעדיי

ככה צחקתי נועה
שתשחי תדעי לצוף
תבכי קצת. תבכי ודי.

ככה עזבתי נועה
כשתגדלי אלמד אותך לעוף
לא היה לי מושג שתלמדי זאת לפניי

נועה מתה.
פעוטה ורודה מלאה בסימנים כחולים.
מאז אותו היום אבא לא הרים עליי יד.
נועה מתה. בת שלוש וקצת.
כל כך יפה.
מאז אותו היום נשארתי לבד.
יומולדת הייתה לי באותו היום. שש. אז חגגתי.
פתאום אבא צועק. אז אני (אינסטינקט) אני לא פה
אני כלום, בלתי נראית, מתחבאת, אני עציץ
(עלים נבולים פנים נפולים סליחה נעה שלא לימדתי אותך לברוח)
ואז כשנועה מתה אבא בכה
כמו שנועה הייתה בוכה
כשאבא היה מרביץ

אין נועה.
כך אמרו לי. מחלה קשה.
אין כאב.
כך שיקרו לי.
עזבו לבד
ילדה-נטושה

החלומות שלי מעירים אותי, כל לילה
המילים שלה
א-נ-י נ-ע-ה. נ-ע-ה א-נ-י
הברה הברה. אף פעם לא טועה
אף פעם לא נפרדת (נעה אני מתגעגעת) אף פעם לא עונה
אף פעם לא אשמתה. נולדה למשפחה הלא נכונה.
תגידי אבא. א-ב-א
תגידי פחד, תגידי בכי. תגידי מה למדת מאחותך הגדולה
א-נ-י ל-מ-ד-ת-י ל-ר-ו-ץ

מאז גיל שש לא חגגתי יומולדת
כל שנה התרחק הזיכרון של נועה שאיבדתי
אל תשאלו. אפשר לומר
מאז גיל שש לא התבגרתי

ככה אני בוכה נועה.
הדמעות שלי שקופות.
(אני עציץ, בלתי נראית. ילדה טיפשה עם לחיים סמוקות)
אין עבר (מחקתי) אין עתיד (תמיד ידעתי)
זה ההווה. לא נשאר על מה לבכות.
אין נועה.
אין- אף - אחד.
ההווה הוא הנצח. הזוועות שלי טרופות.
החיוך שלי עצוב. יש סודות שאסור לגלות.
אין לי בית. לא בית אמיתי. אין לי כח
אין לי נחמה וכבר אין עם מי לברוח
הלילות שלי (נעה אני מפחדת) מסדרונות חשוכים
החלומות שלי סיוטים.
אני - נועה. נועה - אני.
הסיוטים שלי מציאות
(אכנע לכאב. כך אוכל לחיות
אפסיק לרוץ. כך אוכל למות)
אני נועה. נועה אני.