אני על הבמה לבד. מונולוג.
אילתור משעשע, מסוכן מידי יכול להיות שהוא לא יצחיק. אלתור
טרגדי, קל מדי אני צריכה אתגר, אני אלך על ההומור.
מתחילה לדבר טון מלגלג בפי, חצי חיוך על פני זהו, כבשתי את
הקהל, מופע סטנד- אפ היסטרי הולך להיות פה, אני אקח את כולם.
ביטחון עצמי וגאווה מתמלאים לי בחזה. זהו  אי אפשר לעצור אותי,
המילים יוצאות והקהל מבין וצוחק. מישהי עם צחוק פרוע גורמת לי
גם לצחוק. מנסה להסתכל לראות מיבעלת הצחוק המגלגל, האורות
מסנוורים אבל פנים עמומות מתגלות בקהל, נראת מבוגרת יש לה
דמעות בעיניים מרוב צחוק. איזו הרגשה טובה אני  אסיים עכשיו,
בזמן שיא, עוד בדיחה אחת ואני אצא FUCK הם לא אוהבים את
הבדיחה. מה אני עושה. לסיים, אולי לשנות אותה, אולי הם יצחקו
בסוף. בלאק אאוט התאורה מסנוורת ומחממת, הגוף בוער מתחת ללבוש
היפה. תצאי מזה תסיימי במשהו אחר שורת מחץ. מעניין אם הם יאהבו
אותה אחד מוחק עוד אחד, צחוק מצד אחד וצחוק מהצד השני, הנה
הצחוק המתגלגל כולם צוחקים, הצלחתי, עשיתי את זה, אני אצא
עכשיו.
אני צריכה ללמוד מתי לפרוש בשיא.